תוכנית העל של Salt Lake City

סולט לייק סיטי הייתה העיר החמישית בארה"ב שהתקינה תאורה חשמלית ברחובותיה. כבר בשנת 1887 החלו לפעול פנסי רחוב לאורך הרחוב הראשי של העיר, ובשנת 1908 אימצה העיר תוכנית סיסטמטית להצבה של פנסי הרחוב בעיר. לאורך ההיסטוריה של העיר בוצע תיכנון מערכת התאורה בהתאם להמלצות "אגודת מהנדסי התאורה של צפון אמריקה" (IES). המלצות אלה, המפורטות במסמך בשםRP-8-00 Roadway lighting , התבססו על נתונים גיאומטריים, מעשיים וסביבתיים, להם נוספו נתונים עירוניים בדבר עומס תנועה, היקף תאונות, רמת פעילות לילית, מניעת פשיעה, והעדפות שכונתיות. הרציונאל העומד מאחורי המסמך הוא הכרה בכך שהתאורה משרתת מטרות רבות והינה בעלת משמעויות שונות. עבור אנשים רבים, תאורת רחוב משמעותה הוספה של פנסים נוספים והגברת העוצמה. כפועל יוצא גדל גם היקף המפגעים הסביבתיים כגון סינוור וכן אובדן המראה הלילי. לפיכך, בהתייחס לנושא הסביבתי, עיצוב תאורה הוא בעל חשיבות רבה לשמירת איכות החיים בשכונות העיר. תכנון יעיל של תאורת הרחוב והמדרכות מאפשר ראות טובה למשתמשים, שילוב התאורה עם יתר המרכיבים המעצבים את הסביבה האורבנית, ובכך, יצירת סביבה הוליסיטית ואסתטית עבור העוברים והשבים.

שאיפתם של מתכנני תכנית העל של סולט לייק סיטי היתה להפוך את העיר לעיר ידידותית עבור הולך הרגל, בהתאם למדיניות קבלת ההחלטות בנושאי תחבורה. במסגרת תכנון מערך התחבורה העירוני, הועדה לתיכנון העיר קבעה, במסמך משנת 1998, כי על העיר לאפשר עדיפות עליונה בתחבורה להולך הרגל ולרוכב האופניים, בעוד המכונית הפרטית מצאה את מקומה בתחתית שרשרת המזון. "על רחובות העיר להיות ידידותיים להולך הרגל, זה מעודד הליכה ברגל, ומשפר את ביצועי מערכת התחבורה. תאורת רחוב מתאימה הינה אלמנט משמעותי בהפיכת הרחובות לידידותיים למשתמש".

בנוסף למיקוד המרכזי שניתן במסגרת התכנית להולך הרגל, בבואה לתכנן את התאורה בתוך שכונות המגורים, תכנית העל של סולט לייק סיטי העניקה חשיבות עליונה לרצונותיו והעדפותיו של התושב. על כך ניתן ללמוד מסקירה תמציתית של רמות התכנון שביססו את תכנית העל של סולט לייק סיטי, כמפורט להלן:

1. תאורה בטיחותית לתעבורה ברחובות משניים: העירייה תציב ברחובות צידיים תאורה בטיחותית עבור הולכי הרגל ועבור כלי הרכב. העמודים יוצבו במרחק של כ- 100 מטר זה מזה במימון מלא של הרשויות.

2. שטיפת אור רציפה ברחובות ראשיים בהם נפח התנועה גדול ומהירות כלי הרכב גבוהה: העייריה תספק תאורה בעוצמה גבוהה יותר ובשטיפת אור אחידה לאורך הרחובות. בממוצע יהיו בין 6 – 8 עמודי תאורה לכל בלוק, במימון מלא של הרשויות.

3. תאורה מיוחדת לרובעי מסחר ומגורים: ברובעים אלה תותקן תאורה דקורטיבית ייחודית שהאחריות למימון שלה תחולק 75% הוצאה פרטית ו 25% הוצאה ציבורית.

4. תאורה פרטית ברובעי מגורים: בשיתוף שכונות המגורים, העירייה תאשר מערכת תאורה פרטית שתמוקם על שטחים ציבוריים. העירייה ותושבי השכונה יגיעו לכדי הסכמה על סוג גוף התאורה והעמוד עליו הוא יותקן, בעוד נציגי השכונה יהיו אחראים למימון מלא של המערכת. כל בעל נכס בשכונת המגורים יהיה אחראי להחזקה ולתפעול התאורה, בעזרת מערכת חשמל שתחובר לביתו. באופן זה, תהא השליטה על היקף התאורה ועל זמן הארה בידי התושבים עצמם. (http://www.ci.slc.ut.us ).

חלק גדול מתאורת הרחוב בעיר מבוסס על עמודים מדגם "ראש קוברה" (cobra head), הנישאים לגובה של כ- 9-10 מטרים. ראש קוברה הינו דגם של עמוד תאורה שהוצג לראשונה בשנת 1960 והוא האלמנט הנפוץ ביותר בתאורת רחוב. הוא זכה לשם זה בזכות המבנה הזוויתי שלו. תבנית תאורה זו הוכחה כאפקטיבית עבור כבישים ומכוניות ואיננה מתאימה לתאורת הולכי רגל, עקב גרימת הצללות של עצים, היעדר "שטיפה" אחידה ורצופה של אור לאורך נתיב ההליכה הנגרם כתוצאה משטיפת אור שמקורה בפנסים הממוקמים על עמודי ראש קוברה בגובה גבוה. התופעה מתחדדת באזורי מגורים בהם קיימת צמחיה גבוהה והמרחק בין העמודים גדול. בעוד סוג זה של תאורה יכול להתאים לתאורת כביש, שכן, כלי רכב הינם בעלי מערכת תאורה עצמאית, להולכי הרגל הוא איננו מתאים, איננו ידידותי ואיננו מעודד הליכה ברגל. תאורת רחוב מאפשרת הארה ידידותית להולך הרגל היא בעלת מערכת אופטית המפזרת את האור, ממוקמת בגובה המונע הצללות של העצים וכן כוללת חסם אחורי שמטרתו למנוע זליגה של אור לעבר הבתים ובכך למנוע חדירה של אור לא רצוי .