אוניברסיטת ת"א

בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר

 

 

 

תאורה סביבתית

 

 

 

חיבור זה הוגש כעבודת גמר לקראת תואר M.A – מוסמך אוניברסיטה באוניברסיטת ת"א.

 

 

 

 

הכותב: ירון הירש-שחר

 

העבודה נעשתה בהנחייתם של:

פרופסור יצחק שנל – החוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם, אוניברסיטת ת"א.

פרופסור בן ציון מוניץ – החוג לאמנות התאטרון, אוניברסיטת ת"א.

 

 

 

                                               פברואר 2011

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מילות תודה:

בפתח הדברים ברצוני להודות במספר מילים לאנשים שבלעדיהם העבודה הנוכחית לא הייתה נכתבת:

פרופסור יצחק שנל, שבפגישה איתו נולד הרעיון לעבודה בנושא אור, שהוביל, השקיע ויצק הבנה ומשמעות בסבלנות אין קץ.  פרופסור בן ציון מוניץ, שהידע הבלתי נדלה שלו והראיה היחודית האירו את עיני. ותודה מיוחדת לאישתי האהובה פרי, שתמכה, הסתובבה איתי בלילות החשוכים בשפת הים וטרחה על ההגהה.

תודה רבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תוכן העניינים

 

1. תקציר……………………………………………………………………..6
2. מבוא……………………………………………………………………….8
3. רקע תיאורטי……………………………………………………………..10

3.1  רקע היסטורי ……………………………………………………..10

     3.2  תאורה סביבתית בימינו…………………………………………17

     3.3  זיהום אור…………………………………………………………..19 

     3.4  תוכניות על לתאורה………………………………………………21

            3.4.1 תוכנית העל של אדינבורו……………………………….22

            3.4.2 תוכנית העל לכתר של פריז ……………………………23

            3.4.3 תוכנית העל של סולט-לייק-סיטי………………………26

            3.4.4  תוכנית העל של "עיר האוניברסיטאות"…………….29

     3.5  סיכום החלק התיאורטי …………………………………………33

4. רקע טכני………………………………………………………………….34

     4.1  בהירות ועוצמה…………………………………………………..35

     4.2  חיבור וחיסור של צבע…………………………………………..35 

     4.3  טמפרטורת הצבע של האור……………………………………36

     4.4  טמפרטורת צבע מתואמת – CCT……………………………37

     4.5  מדד תאימות צבע CRI ………………………………………..38

     4.6  מדד CIE …………………………………………………………40

     4.7  יחידות מדידה …………………………………………………..41

     4.8  סוגי נורות ………………………………………………………..41

 

 

 

5. שיטת מחקר……………………………………………………………….45

     5.1  שלבי המחקר………………………………………………………47

6. ממצאים…………………………………………………………………..47

     6.1  לקסיקון של מקרים……………………………………………….47

     6.2  שלב ראשון – הגדרת הרגיון של שדה המחקר וקו הרקיע…57

     6.3  שלב שני – תבניות השימוש המרכזיות……………………….61

            6.3.1  תבנית ראשונה: הים וחוף הים………………………..62

            6.3.2  תבנית שניה: טיילת להט………………………………73

            6.3.3  תבנית שלישית: הכביש………………………………..75

            6.3.4  תבנית רביעית- האזור הבנוי………………………….77

     6.4  חלק שלישי – ניתוח המכלול……………………………………82

7. סיכום……………………………………………………………………..85
8. ביבליוגרפיה…………………………………………………………….87

9 . Summary……………………………………………………………..91

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. תקציר:

 על מנת לצבור את מירב האינפורמציה על העולם סביבנו אנו מסתמכים על התפיסה החזותית, תפיסה המתבססת על קיומו של אור ובהיעדרו אין תפיסה חזותית. לפיכך מסקנה מתבקשת היא ששינוי אופן ההארה יוביל לשינוי האופן שבו אנו רואים דברים. על פניו הדבר נראה כמובן מאליו וניתן להניח שהאדם הסביר לא היה מקדיש לעובדה זו מחשבה מרובה. אנו מקבלים את האור כפשוטו ויש לנו סיבולת גבוהה לתאורה גרועה. אולם  במידה ונדע כיצד לשלוט באור נוכל לעצב את הסביבה כרצוננו ומכאן גם את האופן שבו אנו תופסים אותה (Effron 1986). 

מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את האופן שבו תאורת הלילה מעצבת מחדש את המרחב העירוני תוך הדגשת המימדים האסתטיים-אתיים של התהליך. האדם הבודד הפועל במרחב תוך ניצול אמצעים פשוטים וזולים על מנת לנכס ולקבע משמעויות במרחב ואילו הרשות המוניציפלית, תפקידה לראות את המרחב כמכלול על ידי יצירה של תוכנית-על לתאורה שתשלב בין האינטרסים השונים במטרה להביא למראה הלילי הרצוי. הנחת המוצא היא שבכוחה של התאורה להגדיר מחדש מבנים מרחביים ולהבליט או להצניע מבנים אדריכליים בעיר ובכך לעצב מחדש את משמעות המרחב העירוני. על רקע זה נשאל, מהן האסטרטגיות בהן משמשת התאורה על מנת ליצור את המראה הלילי בעיר ולקבע משמעויות במרחב?

בעבודה זו ישנם שני חלקים מרכזיים: הראשון הוא חלק תיאורטי ובו סקירה היסטורית של התפתחות התאורה הסביבתית באירופה החל מפריז של המאה ה17-, שבה ניתן צו המסדיר את עקרונות ההארה העירונית תחת סמכותה של המשטרה, דרך ההתפתחויות הטכנולוגיות של המאה ה- 19 ובהן מנורות הגז והנורה החשמלית שבאה בעקבותיה ושינתה באופן רדיקאלי את מראה הלילה ואת האופן בו אנו חיים. האור, במקביל להיותו אמצעי פונקציונאלי מקבל גם תפקיד של אלמנט עיצובי המשמש בידי אדריכלים נלהבים כחומר בנין בדומה לברזל ולאבן. משני צידי האוקיינוס האטלנטי אדריכלים ומעצבים יוצרים את  'הארכיטקטורה של הלילה' מונח שטבע הארכיטקט האמריקני Raymond hood בשנת 1930, או 'ארכיטקטורת האור', כפי שקורא לה בגרמניה של שנת 1927, הארכיטקט Joachim Teichmuller.

ההתפתחויות הטכנולוגיות ממשיכות להוביל את עולם התאורה גם אחרי מלחמת העולם השניה לתוך ימינו אלה כאשר הפיתוח המואץ, הגידול הדמוגרפי והצמיחה האורבנית האדירה מובילים למשבר סביבתי  המביא ליצירת בעיית 'זיהום האור', שמתבטאת בעודף תאורה ושימוש לא נכון ואף מוגזם בגופי תאורה באופן שהופך למטרד. 

הפיתוח המואץ יחד עם המשבר הסביבתי מביא לכך שרשויות עירוניות רבות בעולם החלו מסיטות את מוקד ההתענינות שלהן מתחום הבטיחות הכללית הקשורה בעיקר לתחבורה, לנושאים הקשורים בבטיחות סובייקטיבית שכוללת גם את איכות הסביבה, ובעיקר לאלו הקשורים בחיסכון באנרגיה, זיהום אור  ואסתטיקה סביבתית. תהליך זה יצר את הצורך הראשוני לבצע ניתוח של המרחב, כחלק מתהליך של יצירת קונספט חדש המכונה בשם "תוכנית על לתאורה סביבתית".

 החלק השני בעבודה כולל את עבודת המחקר המתבצעת באזור רצועת החוף המרכזית של העיר ת"א, המשתרעת בין מבנה הדולפינריום בדרום וכיכר אתרים בצפון. רצועה זו היא רגיון שבו פועלים אינטרסים פרטיים וציבוריים במרחב שהוא בעל שילוב יחודי של שימושי קרקע המשלימים זה את זה ויוצרים יחד יחידה רגיונלית בעלת איכויות אסתטיות ותפקודיות ומראה לילה יחודי.

המחקר מתפתח בשלושה שלבים: הראשון הוא פירוק המרחב לארבע רצועות משנה: רצועת החוף, רצועת הטיילת, רצועת הכביש, והרצועה הבנויה, השני הוא ניתוח מרחבי של כל רצועה והשלישי הוא איחודו מחדש לכדי המראה הלילי של העיר. בניתוח הרצועות במרחב אנו נסתייע בעקרונות שהציעו חוקרים כלינץ וארנהיים להבנת המבנה של מרחב חווייתי. לינץ הגדיר חמישה אלמנטים בסיסיים המרכיבים את המרחב  (Lynch1960): המעברים שהם המדרכות, הכבישים, תעלות וכו'. השוליים הינם אלמנטים קווים שאינם מוגדרים כמעברים, אלא כגבולות המבדילים בין שני אזורים כמו למשל חומות וגדרות או אפילו כביש ראשי שלא ניתן לחצות אותו. הרובעים הינם תתי אזורים בעיר. הצמתים מהווים חיבור של מעברים, ולבסוף נקודות הציון שהם האלמנטים הייחודים במרחב. Arnheim  מגדיר את הקומפוזיציה של המרחב יחד עם הכוח שיש למרכז ביצירת הצבע, התנועה ובעיקר הצורה (Arnheim 1988).

מתוך עקרונות אלה נוצרה השפה המחקרית המבוססת על קריטריונים מרחביים של מוקדים, שדות, גבולות ווקטורים, בשילוב עקרונות התכנון והניתוח של תוכניות העל לתאורה, תוך ההתמקדות בחווית המשתמש שבאה לידי ביטוי בגורמים מחוללי התנועה ובתבניות הפעילות של האדם במרחב והאופן שבו נחשפים בפניו המאפיינים הטופוגרפים והאלמנטים השונים שלי חיי היום יום.

 

2. מבוא:

לביטוי "סביבה" משמעויות רבות, אותן ניתן להגדיר בסקאלות שונות של קנה מידה. מהסביבה המיידית של פעילות ספציפית ועד לאקוסיסטמה שלמה הכוללת את כל המרכיבים הביולוגיים של מין מסוים. המשמעות של סביבה יכולה להיקשר גם לצורות נוספות של מבנים הוליסטיים כדוגמת סביבה חברתית, סביבה תרבותית, או גם סביבה חזותית ותפיסתית (Berleant, Carlson 2007), שהינה רלוונטית לעבודה הנוכחית והביטוי שלה במקרה של עבודה זו הינו: אור.  

האופן שבו אנו חווים מקום, תלוי באופן שבו האור חושף אותו בפנינו. האור שמגלה לנו את הארכיטקטורה של מבנה מסוים חושף במקביל גם את המשמעות שלו כפי שזו באה לידי ביטוי בשפה טבעית ובעלת עוצמה של: אור וחושך (Millet 1996). סביבה יפה ומוארת ברגישות עשויה ליצור עבורנו חוויה נפלאה לחושים, אלא שלא כל המרחב שסביבנו הוא תוצאה של תיכנון פורמאלי והוא גם איננו עבודה של מעצב יחיד. הסביבה אליה אנו נחשפים בחיינו הציבוריים והפרטיים היא תוצר של פעולה משולבת של מספר רב של מעצבים, חלקם אנשי מקצוע וחלקם לא. "המעצב יכול להיות ארכיטקט או מעצב פנים, מעצב תאורה או בנאי וחשמלאי, בעל הנכס או השוכר שלו, והוא יכול לפעול באופן מודע או בלתי מודע כמעצב. בכל רגע נתון יכול להשתנות אופי ההארה של מקום ואובייקט כתגובה מכוונת או בלתי מכוונת לפעולתו של אדם כלשהוא המבצע את מטלותיו היומיומיות. העולם האדריכלי מורכב מתערובת של יזמים ובעלי טעם שונה המעצבים חלקים בפאזל העירוני, שמשתלבים עם החלקים של המעצבים האחרים הנמצאים בסביבתם" (Michel 1995). עיצוב הסביבה העירונית הוא תוצר של מכלול פעולות, אומנם מתוכננות אך בלתי מכוונות, של מעצבים רבים. עיצוב זה הוא דינאמי מאוד ומשתנה כל הזמן.

מנקודת מבט אחרת ניתן להתייחס לתאורה כאל עקבות של פעולת האדם בסביבה. דוגמא בקנה מידה גלובלי ניתן לראות בעיבוד של תמונת לווין המראה את כדור הארץ בלילה (תמונה 1). בתמונה זו ניתן לראות כיצד האור מתווה את מרחב הקיום האנושי וחושף את הפערים הסוציו-אקונומיים בין חלקיו של הגלובוס. ניתן לראות כיצד נוצרים מעברים כמו למשל תוואי הנילוס ומוקדים שהם ריכוזי אוכלוסיה גדולים בלב אזורים חשוכים. דוגמא נוספת ברמה המקומית, הינה חוף ימה של העיר ת"א. האופן שבו נבחר להאיר את החוף יהיה זה שיקבע את המשמעויות שבו ואת דפוסי השימוש בו. כך, על מנת לשמור על הערכים האסתטיים הקשורים באינטימיות ובתחושת מרחב, ערכים שהופכים את החוף למוקד משיכה לקהל מסוים, נבחר להאירו רק במקומות מסוימים בהם נדרש אור, וגם אז נשתמש בתאורה חלשה שאיננה חורגת מהתחום אותו היא נדרשת להאיר. מנגד, במידה ונבחר להציף את החוף באור לבן וחזק, נגרום לרבים מאותם ערכים אסתטיים להיעלם לטובת ערכים אחרים, וההגדרה של החוף כרצועה יחודית, אקס טריטוריה הנשלטת על ידי הלילה, תתבטל לטובת ניכוס שלו לצרכים עירוניים אחרים.

בעבר חיי הלילה התאפיינו בדימוי של סכנה, רומנטיקה או דימוי של תופעות על טבעיות. אך בימינו אלה, בזכות התאורה הפעילות הכלכלית חברתית נמשכת לתוך הלילה. בכוח האור לעצב מחדש את המרחב  (Yee 2007). באמצעות אור יכול אדם לנסח את הסביבה, לעצב אותה וכן לנכס אותה לעצמו. אולם כאשר המראה הלילי של העיר נשלט ע"י מוקדים של אור הפזורים ללא קשר וללא מחשבה על הסביבה כמכלול, התוצאה היא אובדן הערכים האסתטיים הסביבתיים והרס החוויה הלילית. המחקר הנוכחי מקדם את התפיסה הרואה בעיר מכלול שלם ושופך אור חדש על תחום שלא זכה עד כה ליחס ראוי, והוא: האופן שבו התאורה פועלת ומשפיעה על הסביבה וכיצד ניתן לשפר ולהפוך את המראה הלילי לקוהרנטי ובעל ערכים אסתטיים חיוביים. אנו סבורים כי הכלים שבאמצעותם ניתן לשנות את אסטרטגיית התאורה הינם כלים פשוטים, שלרוב, העלות הכלכלית הנדרשת להפעלתם איננה גבוהה. מאידך, התוצאה המתקבלת משינוי שכזה עשויה להיות בעלת משמעות סביבתית רבת משקל וניכרת לעין.

תמונה 1: כדור הארץ בלילה (מתוך האתר: ourblog.atgstores.com.)

 

 

מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את האופן שבו תאורת הלילה מעצבת מחדש את המרחב העירוני תוך הדגשת המימדים האסתטיים של התהליך. הנחת המוצא היא שבכוח התאורה להגדיר מחדש מבנים מרחביים, להבליט או להצניע מבנים אדריכליים בעיר ובכך לעצב מחדש את משמעות המרחב העירוני. על רקע זה נשאל מהן האסטרטגיות בהן משמשת התאורה על מנת ליצור את המראה הלילי בעיר ולקבע משמעויות במרחב?

 

3. רקע תיאורטי

3.1  רקע היסטורי

החוק הראשון בהקשר של תאורה סביבתית התקבל באנגליה בשנת 1415 והוא חייב כל אדם שהכנסתו מעל 10 לירות שטרלינג לשנה להדליק נרות מחוץ לפתח ביתו. מטרת החוק היתה שיפור רמת הבטיחות העירונית (Phillips 2002). כמה מאות שנים מאוחר יותר בפאריס של המאה ה- 16, נחקק חוק המחייב תליית פנסים בבנייני מגורים והדלקתם בחודשים נובמבר, דצמבר וינואר, החל מהשעה שש בערב ובאופן שיאיר את הרחוב באופן המניח את הדעת. חוקים אלה נועדו בעיקר לצורך זיהוי של הרחוב והמבנים ולא בהכרח על מנת ליצור תאורת רחוב יעילה. למעשה, חוקים אלה היוו המשכו הישיר של חוק נשיאת לפידי זיכוי בלילה שהיה נהוג בעת ההיא.

תאורת רחוב מסודרת יותר החלה להתפתח לקראת סוף המאה השבע עשרה בפאריס. תחת שלטונו של המלך לואי ה- 14 בשנת 1667 ניתן צו שהסדיר את תאורת הרחוב בעיר תחת אחריות המשטרה, כסימן לכוחו של השלטון ולשליטה שלו ברחובות. המשטרה דאגה לכך שמערך התאורה הפרטי יוחלף במערכת תאורה מרכזית בשליטתה. היתה זו מערכת חדישה המורכבת מכ- 2,700 פנסים סטנדרטיים המבוססים על נר בתיבת זכוכית, מערכת ששינתה את תאורת הרחוב באופן יסודי והפכה אותו מאוסף של פנסים פרטיים במיקומים אקראיים לסדרת פנסים מרכזיים שמוקמו על כבל עילי העובר בדיוק במרכז הרחוב.

בלונדון לעומת זאת מערכת התאורה הביתית המשיכה לתפקד עד לשנת 1736, שנה שבה נכפתה אחידות במערכת התאורה וזכיינים ברבעים השונים קיבלו על עצמם את האחריות לתאורת הרחוב. מהלך זה התבצע בעקבות ביקורת שהוטחה על העיר ועל מנהליה, והתמקדה בתאורת הרחובות בעיר שהיוותה מרכז כלכלי בולט של התקופה. הסופר William Maitland בספרו משנת 1760 ייחס את בעיית התאורה בלונדון של אותה תקופה לניהול גרוע ומשטרה חלשה ולא מאורגנת.

עד למאה ה- 19 תאורת הרחוב בערים הגדולות היתה מחוברת למחזור הטבע, כך שבחודשי הקיץ ובלילות ירח נמנעו מלעשות בה שימוש. החיבור לתאורה הטבעית נמשך גם לאחר המצאת החידוש הטכנולוגי של מנורת הגז. כך לדוגמא, בפאריס נכנסו לשימוש בשנת 1840 שני סוגים של מנורות רחוב. סוג אחד שפעל באופן קבוע מרדת החשיכה ועד הזריחה וסוג שני שהופעל אך ורק בלילות חשוכים.

המצאת מנורת הגז במאה ה- 19 הובילה למהפכה טכנולוגית בתחום תאורת הרחוב. ביום שבו מרכז הקניות של לונדון הואר לראשונה בעזרת נורות גז (1807), נכתב במגזין"The Monthly Magazine" : "המראה עולה, מעבר לכל ויכוח, על זה של השיטה הישנה שבה האירו את רחובותינו. עמוד תאורה אחד של גז מאיר בעוצמה החזקה כמו זו של עשרים מנורות שמן. התאורה יפה, לבנה וגאונית". אולם תקופת מלכותה של מנורת הגז הייתה קצרה והיא הוחלפה על ידי ההמצאה הבאה בתור ששינתה את מראה הלילה – נורת הקשת החשמלית. הפעם הראשונה שבה נעשה ניסוי בנורה החשמלית לתאורת רחוב הייתה ב- 1850 בעיר סנט-פטרסבורג, ובמגזין "Allgemeine Zeitung" נכתב: "האור של מנורת הגז נראה אדום ומפויח בעוד זה של הנורה החשמלית לבן ומסנוור". ב- 1880 החלו בערים הגדולות של אירופה להרכיב נורות חשמל בעיקר באזורי קניות, בכיכרות וברחובות מרכזיים, כאשר השאיפה הייתה להביא לכך שניתן יהיה לקרוא עיתון בכל אחת מפינות הרחוב. אולם שתי בעיות גרמו לכך שתפוצת מנורות החשמל הוגבלה, האחת היא המחיר הגבוה של הפקת החשמל והשניה הייתה סינוור, או בשפתנו היום, זיהום אור. נורות החשמל היו חזקות בהשוואה לנורות הגז והן האירו בעוצמה רבה מדי. זו הייתה תופעה ייחודית שהעולם התנסה בה לראשונה, ואיתה ההבנה שיש למקם את נורת החשמל גבוה על מנת למנוע סינוור ולהגדיל את טווח ההארה (1995  . (Schivelbusch

פיתוחים נוספים בתאורה מלאכותית החלו להיחשף בפני הציבור בתערוכות בינלאומיות, בהן  גם בוצעו ניסיונות ראשונים בשילוב תאורה מלאכותית בארכיטקטורה של מבנים. אחד המופעים המרשימים בתחום זה התרחש בשנת 1889 ביריד העולמי בפריס, כאשר מגדל אייפל שימש כאובייקט להארה ע"י כל אמצעי הטכנולוגיה שהיו קיימים באותה תקופה. נורות גז הוצבו לרגליו, ונורות חשמל קישטו אותו לכל אורכו. זרקורים נעים הוצבו בבניינים סביבו, ובראשו הוצב זרקור שהסתובב על צירו והוא מוקף זכוכיות בצבעי הדגל הצרפתי.

התייחסות ראשונה מסוגה לתאורה עירונית כקונספט הרואה את העיר כמכלול, התרחשה בתערוכה שהתקיימה ביריד העולמי בשיקגו בשנת 1898 (תמונה 2). התערוכה חגגה 400 שנה להגעתו של קולומבוס לאמריקה והיא נבנתה כשילוב של מבנים היסטוריים ותפיסה אוטופית של סביבה אורבנית מתוכננת להפליא. לצורך התערוכה, כל האלמנטים הדינמיים האופיינים לחיי העיר כמו תחבורה, מסחר, פירסום וארכיטקטורה הטרוגנית, הוגלו לאזור אחר, כך שנוצר מבנה אוטופי והומוגני של העיר הלבנה המוקפת בריכות, מבנה שהציע רוגע נטול זמן ואחידות של גובה, סגנון וצבע. החזון האורבני הגיע לשיאו בשעות הלילה, כאשר מערכת התאורה המעוצבת, שהייתה תוכנית התאורה הגדולה ביותר עד אז, יצרה שכבה נוספת של פנטזיה אורבנית הבוהקת בשלל אורות. מלבד תאורה לרחובות ולמדרכות שנבנתה בעזרת נורות פריקה על עמודים דקורטיביים בגובה 6.5 מטר, יצר המעצב,Luther Stieringer , גם תרשים של אור בעזרת130,000  נורות ליבון שמוקמו מסביב לבניינים ולשפת האגם וכאילו מילאו את החצר בחרוזי אור. האורות יצרו תרשים זוהר של המבנים והאירו את שמי הלילה של העיר הלבנה. (Neumann 2002).

תמונה 2: היריד בשיקגו 1898 (מתוך הספר: Neumann 2002)

משנת 1920 החלה בארה"ב פרקטיקה של הארת בניינים והתאורה נחשבה אז למנוע לשינוי סגנוני. הגישה השלטת הייתה יצירה של חזית חלקה ללא עיטורים על מנת למנוע הצללות, ובמקום פירסום השתמשו חברות רבות בתאורת שטיפה צבעונית על חזית הבניינים עד אשר בניינים מסוימים הפכו בלילה לתשליל של עצמם ביום. בארה"ב וגם באירופה עיצוב הלילה נראה היה לאלו שעסקו בכך כאפשרות למיזוג אומנויות כמו ארכיטקטורה, עיצוב במה, והקרנת סרטים. באותה תקופה אומנים חזו את "עיר האורות" והחלו להשמע ביטויים כמו 'לצייר עם אור', 'תיאטרון באוויר', 'סינפוניה של אור', 'ארכיטקטורה של אור', או כפי שטבע הארכיטקט האמריקאי Raymond hood  בשנת 1930, 'ארכיטקטורה של הלילה'. הכוונה היתה לקונספט של עיר שטופת אור, שתוצג בעזרת אלומות אור שיבלטו מעל העיר. למעשה, התאורה החשמלית נחשבה אז לחומר בנייה חדש שיביא לשינוי תפיסתי, בדומה לשינוי שחל עם הופעת הברזל והזכוכית במאה ה- 19 (Neumann 2002).

פעילות מקבילה לזו שבארה"ב התרחשה גם בגרמניה, שבה, כחלק מהתפתחות הבנייה המודרנית והרצון לבנות בניינים פשוטים הפכה התאורה הסביבתית לחלק אינטגרלי מהמראה החיצוני של הבניינים. באותה עת, שינתה התאורה את תפקודה, והפכה מאמצעי פונקציונלי להארת המבנה, לחלק מחומרי הבנייה.

בשנת 1918 ניסח Bruno Taut את המניפסט של המועצה העובדת של האומנות ((Arbeitsrat fur Kunst, קבוצה שגובשה ע"י Taut וכללה גם אתWalter Gropius  ואת המבקר Adolf Bahne. המניפסט ניסח את מטרתה החדשה של הארכיטקטורה, לפיה, האומנות ובני האדם נדרשים לצורה חדשה של אחדות. על האומנות לחדול להיות מקור ההנאה של בודדים ובמקום זאת להפוך לחיים ולאושר של ההמונים. Taut האמין עוד כי מבנים המשלבים בטון וזכוכית שעוברים יחדיו טרנספורמציה של אור וצבע, יכולים להוות רקע ארכיטקטוני התומך בבניית תרבות אורגנית ללא מעמדות. הוא סבר כי ההרמוניה הסוציאלית תצמח מתוך ההרמוניה האסתטית וכי הארכיטקטורה החדשה, המודרנית, תנצל היטב את החידושים הטכנולוגיים של המהפכה התעשייתית. 2000) (Chakraborty.

Taut יצר מבנים המשלבים חומרים סטנדרטיים ותאורה ספקטקולארית וברוח המניפסט תכנן את ה- Glashaus, מבנה כיפה העשוי זכוכית בשילוב עם חומרים מודרניים אופייניים לתקופה, עם שורשים בבנייה הגותית. המבנה כפוף לאפקט האור שמעצב את חלקו הפנימי ביום כקלידוסקופ ענק, ואילו בלילה המשטחים הצבעוניים מוארים מבפנים ומעניקים לו מראה של אבן יקרה. היה זה מבנה שתכלית קיומו היתה אסתטית, מטרתו הבלעדית היתה להיות יפה, ללא כל תכלית פונקציונלית.

עם סיום מלחמת העולם הראשונה וכינונה של רפובליקת ויימאר, התיחכום של התאורה האדריכלית בגרמניה התפתח באופן דרמטי. פירסום בעזרת תאורה הפך נפוץ, וכן תאורה באולמות הכניסה בתיאטראות, בבתי קולנוע ובחנויות כל בו. ב- 1919 נבנה בברלין תיאטרון Grosse Schauspielhaus שהיה המחשה של האדריכלות הניסיונית החדשה ודוגמא קלאסית לניסיון ליצור אינטגרציה של אומנות וחלל ברגע הופעת התאורה. מרגע שאדם נכנס בשערי התיאטרון הוא נמצא בארץ הפנטזיה. עמודים שעוצבו בצורת עצים יצרו תחושה לא מציאותית ותאורה בצבעי אדום, כחול וירוק כהה נצצה בחלל המבנה. האור עיצב את המבנה ואת חווית המבקר. תגובה ביקורתית שיש בה שמץ מראיית הנולד כתבHannes Meyer, אדדריכל שוויצרי שהיה המנהל השני של ביה"ס של הבאוהאוס: "אורות הניאון זורחים, הרמקולים הרועשים, הסירנות הצורחות, השלטים וחלונות ראווה – הסימולטניות של כל אלו מרחיבים את התפיסה שלנו את מושג החלל והזמן. זה מעבר לכול פרופורציה וזה מרדד לנו את החיים"  (Chakraborty 2000).

החל משנת 1920, הטכניקות החדשות שהתפתחו בתיאטראות הגדולים של טרום מלחמת העולם הראשונה, מעמידות לרשות האדריכלים כלי המאפשר ללכוד את תשומת ליבו של ההמון. הטכניקות החדשות משמשות ביצירת המראה הלילי המאפיין את איזורי הבילוי בערי גרמניה, ומוצרים ושירותים מוארים באור הזרקורים בתשומת לב הזהה לזו שהייתה מוקדשת לשחקן המופיע על במה. משוחררת מהמגבלות הבסיסיות של המבנה, התאורה האדריכלית הופכת לכלי מודרני, שמתפתח עם העלייה ביכולת יצור החשמל, מעצב את החלל והצורה של המבנה ומשפיע על תחושות וחוויות ההמון. חלה עליה דרמטית בשימוש בתאורה חיצונית במטרה למשוך את תשומת ליבו של מעמד הפועלים, בעיקר בבתי הקולנוע שהציעו למעמד הנמוך בידור זול ובחנויות הגדולות. לתפיסתו של  Tautהיה זה איחוד אוטופי של מעמד הפועלים עם האינטליגנציה, בעוד בשביל בעלי בתי הקולנוע והחנויות היה זה אמצעי לרווחים כלכליים. (Chakraborty 2000).

הארכיטקט הגרמני Joachim Teichmuller קבע כי המונח "ארכיטקטורת אור" קיים לא רק כתיאוריה או גרעין של רעיון חדש, אלא כתופעה שיש לה ביטוי בשטח, בכל מקום שהוא (מאמר שפורסם בירחון Licht und lempe, 1927). הוא טען כי העובדה שהנורה החשמלית הביאה לעידן חדש, אין בה כל חידוש. החידוש, לדבריו, הינו בחיבור בין האור לארכיטקטורה, זהו לתפיסתו האתגר החדש.Teichmuller  למעשה הכיר בכך שלמונח "ארכיטקטורת אור" שתי פנים, מחד – עיצוב של מקור האור עצמו שהוא הפנס, ומאידך, היכולת לעצב את החלל. כלומר, מעצב התאורה מביא בחשבון קודם כל את האופן שבו האור יוצר את הצורה, הארכיטקט קודם כל מתכנן את הצורה ומצפה מהאור להראות אותה. בשנת 1927 נקבעה הנוסחה של ארכיטקטורת האור: על הארכיטקט ליצור אלמנטים של אור ולהשתמש בהם במבנה כפי שהוא משתמש באלמנטים אחרים. האור איננו עוד אלמנט חיצוני שמשרת את המבנה אלא כלי הנמצא בידי הארכיטקט, המאפשר את קביעת האיכויות הרוחניות של המבנה (Neumann 2002).

בעשורים הראשונים של המאה העשרים פעלו בגרמניה גם אנשי מקצוע שביטאו תפיסות בעלות אופי יותר רוחני- פילוסופי בגישתם לתאורה וארכיטקטורת תאורה. בשנת 1928 בנהOtto Bartning  כנסייה בשם "Stahlkirche". הכנסיה נבנתה בדיוק במקום שבו עמד בית הזכוכית של Taut והיא היוותה מימוש ההבנה שלו את האופן שבו יש לפרש את רעיונותיו של Taut בהקשר של בניית כנסיות. המבנה שילב בין בנייה מודרנית וכבוד להיסטוריה. זהו מבנה מתכת וזכוכית מעוצבת שעוטפת אותו, שמעניק לתפיסת האור משמעות רוחנית מה. לתפיסתו, האור מסמל את האלוהות והדבר צריך לבוא לידי ביטוי באדריכלות של מבנה הכנסיה. אדריכל אחר, Rudolf Frankel, פירש באופן שונה את רעיונותיו של Taut, אך גם הוא ביטא רעיון רוחני. הוא תכנן ובנה את מבנה "הר האורות", Lichtberg, בית קולנוע שנפתח בברלין בחג המולד של שנת 1929. התאורה ב"הר האורות" שילבה בין הטכניקה של Taut לתאורת זרקורים – תאורה שהייתה דרך חדשה לספק בידור להמונים. פרנקל השתמש באור על מנת לטשטש את הגבולות בין המיסטי והפנטזיה ובין האידאל למסחור. האור שימש בידיו ככלי להמחשת רעיונות ומוטיבים היסטוריים, זאת במקביל לשימוש בחומרים זולים והקפדה על עדכונים טכנולוגיים. זו הייתה למעשה הטכניקה התיאטרלית והמיידית הטובה ביותר עבור האדריכלות במטרתה להגיע אל לב ההמונים.

בשנת 1928 Wilhelm Lotz כתב ביקורת אדריכלית המהללת את האופן שבו השתמש ארכיטקט אחר בשם Erich Mendelsohn באור בחנות הכלבו של שוקן בשטוטגרט מ-1926 (תמונה 3):

"החנות המודרנית היא בעצם מבנה אור והאור משמש כחומר בניה. המבנה הארכיטקטוני הברור הגדל מתוך הדיספוזיציה של החלל מובלט דרך התאורה וכך היחוד שלו מקבל חיים. ניתן לדבר על מבנה הקריסטל של האדריכלות המודרנית, שקיבלה הכרה לראשונה באמצעות תאורה".

תמונה 3: חנות כלבו שוקן בשטוטגרט (מתוך הספר: Chakraborty 2000)

 

תשע שנים מאוחר יותר התייחסLotz  למבנה נוסף עשוי אור, שנוצר באמצעות תאורת זרקורי חיפוש של הצבא. המבנה זכה לשם "קתדרלת האור" והוא תוכנן עלי ידי אלברט שפר עבור כינוס המפלגה הנאצית בנירנברג (תמונה 4). Lotz כותב: "המעצב פעל בשירותו של המראה שאותו הוא נדרש ליצור ובפעם הראשונה משתמשים בהיקף שכזה של חומר בניה, שאין הוא אלא  אור ישיר מתוך מבנה של זרקורים" 2000) Chakraborty).

 

תמונה 4: קתדרלת האור (מתוך האתר: http://www.kubiss.de)

3.2  תאורה סביבתית בימינו

חשיבותה של התאורה והתפקיד שלה בעיצוב של המבנה הארכיטקטוני והסביבה האנושית הולכת ותופסת מקום של כבוד, ובימינו אלה נראה כי אין רשת מלונות או מרכז קניות חשוב באירופה או בארה"ב שנבנה ללא יעוץ של מעצב תאורה מנוסה (Myerson 1996). עם זאת, עדיין רק במקרים יוצאי דופן מתבקש ארכיטקט או מעצב תאורה להתייחס לסביבה בעת תכנון תאורה. ההתייחסות הכללית היא בדרך כלל למבנה עצמו, למעט במקרים בהם הסביבה היא חלק מהפרוייקט או משמשת כלי פרסומי, כך סבור מעצב התאורה Derek Phillips (Phillips 2002). Phillips רואה בסביבה המוארת מרחב המורכב מאלמנטים רבים נוספים, מלבד מבנים, אותם הוא מכנה בשם "החלל שבתווך". חלל זה מורכב לתפיסתו מכל האלמנטים שנמצאים בין המבנים – כבישים, פסלים, מזרקות, פארקים ושטחים פתוחים, והוא המפתח לתכנון של כל אסטרטגיית תאורה עירונית מוצלחת. יתרה מכך, הוא מעלה על נס אסטרטגיות תאורה המשלבות תאורה של בניניים, עם שטחים פתוחים, גשרים ובעיקר מים. כדוגמא מוצלחת הוא מביא את גני טיבולי שבקופנהגן. התאורה העירונית בקופנהגן המכוונת לאגמים, למסעדות ולאולמות הקונצרטים, נבנתה לפני כ- 50 שנה ועדיין משודרגת באופן תדיר, תוך שימוש במיטב הטכנולוגיה הקיימת על מנת להשיג מראה קוהרנטי המתבסס על תמה קבועה.

"החלל שבתווך" עשוי להיות מקור למבוכה או לגאווה וזאת בהתאם לדרך שבו מתכננים אותו, מתוך ראיה כולית של העיר. בשטחים הפתוחים על התאורה להיות בקנה מידה המותאם לבני האנוש, כשהולך הרגל נמצא במרכז. באסטרטגית התאורה בשטחים פתוחים, במקביל לשמירה על הפונקציונליות, יש לשמור גם על תחושת הלילה ועל הרמוניה עם הסביבה. שטחים פתוחים שאינם מזמינים את הציבור לעשות בהם שימוש בשעות הלילה הם שטחים מבוזבזים וכל זמן שרמת הבטיחות הנדרשת מושגת יש לאפשר לבני האדם ליהנות מהסביבה גם בלילה.

מעצבת התאורה van Santen (van Santen 2006) מדגישה את ההשפעה של תאורת המבנים, האובייקטים והשטחים הירוקים, על אסתטיקה סביבתית. התאורה יכולה לדעתה לשרת מטרה נוספת והיא ליפות את הסביבה. כדוגמא מביאה van Santen את כיכר "פאלאס רויאל" בברצלונה, אותה היא מתארת באופן הבא: "זו כיכר בעלת מזרקה ועצי דקל שיש בה אווירה של חדר מגורים. אין בה תנועה של כלי רכב, אלא של בני אדם והיכן שיש חיים יש גם אור. התאורה הציבורית משתלבת עם הצבע של קירות הארמון מסביב והמרצפות הבהירות יוצרות תחושה של הארה מלאה באופן שגם מדגיש את ההשפעות שיש לאבן הבהירה מול אבן הארמון הכהה גם ללא שימוש בעוצמה רבה של אור". 

שימוש נוסף ומשמעותי לתאורה מצא מעצב התאורה היפני .Kaoru Mende Mende חוזר למקורות של ראשית המאה ה- 20 אז הייתה התאורה חלק מחומר הבנין של המבנה ועיצבה את החלל באמצעות מבנים של אור וחושך. הוא מפרט את העקרונות לתאורה סביבתית כפי שהתפתחו באגודת מתכנני התאורה ביפן (LPA):

• על האור להיות חלק מהארכיטקטורה של העיר –  מטרתה של הצהרה זו היא השאיפה להסתיר ולהפחית ככל שניתן את מספרם של גופי התאורה וליצור סביבה דינמית של תאורה.
• על התאורה להיות מתוכננת באופן הנראה טבעי – הכוונה היא שעל מעצב התאורה להבין את המכניזם שבו אנו תופסים אור ולהשתמש בו. תאורה אלגנטית וחלקה היא תוצאה של הבנת הפעולה של הראיה.
• על תכנון תאורה להיות אקולוגי –  גישה אקולוגית חיונית לשמירה על הסביבה לרבות חיסכון באנרגיה.
• על האור להיות מושך את החושים – מעבר לאלמנט הפונקציונלי לאור יש את הכוח לפנות ישירות לרוח האנושית ועל מעצב התאורה לתת חופש לכל דוקטרינות העיצוב בחיפוש אחר הניסיון האומנותי של האור.

Mende הציג חמישה סגנונות שונים של תכנון תאורה, שהובילו ושימשו את תקופת השגשוג של יפן המודרנית, כמפורט להלן:

1. תאורה הומגנית בעוצמה גבוהה.
2. תאורה לבנה.
3. תאורה בוהקת.
4. אור המכוונן באופן ישיר ממקומות גבוהים.
5. תאורה בלתי משתנה.

עם זאת, Mende מציין כי באופן אירוני נחשבים היום סוגי תאורה אלה כמזיקים וישנם ספקות רבים באשר לנחיצותה של תאורה חזקה ובאשר לטיבה של תאורה בוהקת. שאלה נוספת היא האם תאורה הומגנית ללא צללים היא אכן תאורה נעימה ונוחה וכיצד ניתן להתרווח במקום שבו האור כולו לבן?

שאלה נוספת העולה בהקשר זה היא תאורה סביבתית של בניינים ורחובות ככלי פרסומי-שיווקי. תאורה זו מתבטאת בין היתר בשימוש באורות צבעוניים גם במקרים בהם הם אינם נדרשים ואינם בעלי חשיבות פונקציונלית. כאשר גורמים פרטיים ובעלי עסקים מאירים קטעי מרחב לצרכיהם הפרטיים ללא כל התחשבות במשמעויות הסביבתיות הכוללות, זאת בעוד המערכת הציבורית ממעטת להגביל או לכוון את התאורה באמצעי תכנון ורגולציה, התוצאה של מציאות זו היא זיהום אור (Phillips 2002).

 

3.3  זיהום אור:

נושא זיהום האור עלה לראשונה בקרב אסטרונומים שנאלצו להתרחק מהעיר בשל עודף תאורה שהקשה עליהם את הצפייה בכוכבים, אולם חשיבותו של הנושא חורגת מן התחום הצר של האסטרונומים ומתבטאת בעודף תאורה ושימוש לא נכון ואף מוגזם בגופי תאורה באופן שהופך אותה למטרד.

העיר המודרנית מוצפת במקורות אור שונים כגון: תאורת רחוב, אורות מפנסים של כלי רכב, תאורה מבתים פרטיים וזרקורי ענק המאירים מגדלים. התוצאה היא הילה של אור המאירה את מרחבי העיר ואת שמי העיר באור צהבהב כתום (תמונה 5). שמי הלילה בעיר מודרנית כבר אינם שחורים וקשה מאוד להבחין בכוכבים. כתוצאה מכך, בני אדם החיים כל חייהם בעיר אינם מכירים כלל את המראה הטבעי של שמי הלילה מלאי הכוכבים. דוגמא לכך הינו אירוע הפסקת החשמל הגדולה בלוס אנג'לס בשנת 1990. במקרה זה דווח כי תושבים רבים באיזור נתקפו בהלה לנוכח "ענן האור המשונה" בשמים, כאשר למעשה היה זה שביל החלב .  (McKinney at  2007)

תאורה ממקורות מלאכותיים המפוזרת ללא הבחנה ופולשת לחללים בהם אנו מעונינים דווקא בשמירה על החושך, כמו למשל חדרי שינה, היא מטרד שגורם למתח. אור בעוצמה רבה ובצבעים שאינם הולמים גורם לחוסר נוחות ופוגם בהנאה מהמרחב הלילי.

מעצב התאורהHervé Descottes  ((Descottes at al 2005 בהתייחסו לנושא זיהום אור, מדבר בשבחו של הלילה ומצדד בכוחו לאפשר לבני האדם חיבור עם היקום והבנת מקומינו ביחס אליו. לדבריו, זיהום אור פוגע בתהליך זה ויוצר מעין רעלה המסתירה את הקשר של היקום עם בני האדם ולמעשה מעוור אותנו. Hervé Descottes מעיד כי במספר לא קטן של עבודות שביצע נדרשה להערכתו המקצועית כמות קטנה של אור מזו שהוגדרה בדרישות הלקוחות.

במדינות המפותחות נעשים מאמצים להתמודד עם נושאים הקשורים בהפחתת זיהום האור. צ'כיה היא המדינה הראשונה בעולם שחוקקה את חוק הגנת האוויר, חוק שמטרתו למנוע זיהום אור. חוק הגנת האוויר מגדיר כזיהום אור כל מקור תאורה מלאכותי החורג מהתחום שעליו הוא מכוון, במיוחד כאשר קיימת חריגה אל מעבר לקו הרקיע. החוק מאפשר לרשויות המקומיות לקבוע תקנות שימנעו עודף תאורה, וזאת בעיקר באמצעות שימוש בגופי תאורה ייעודיים. תקנות המונעות זיהום אור תוקנו גם ברשויות מקומיות במדינות נוספות באירופה וכן בארצות הברית. דוגמא נוספת הוא "חוק לומברדי" שבמחוז לומברדי באיטליה. חוק זה נחקק לאחר שהוגשה עצומה של 25,000 אזרחים שתבעו למנוע זיהום אור (OECD).

במדריך לתאורה סביבתית שנוסח על ידי אגודת מהנדסי התאורה הבריטית (ILE 2005), ישנם מספר עקרונות שיכולים לעזור להמנע מיצירה של זיהום אור. להלן מפורטים עקרונות אלה:

• בחירה נכונה של גופי התאורה: גופי התאורה צריכים להיות בעלי זווית וכיוון הארה וכן עוצמת הארה, המתאימים לעבודה. גוף התאורה צריך להיות מכוון באופן כזה, שהאור איננו חורג מעבר לתחום אותו נדרש להאיר.
• הגדרה של התחום אותו נדרש להאיר ובדיקה של העוצמה הנדרשת על מנת לשמור על הבטיחות אך גם למנוע הארה בעוצמה מוגזמת.
• בחירה נכונה של מיקום גופי התאורה. יש למקם את גופי התאורה באופן שיתאפשר איזון בין מקסימום יעילות, לבין מניעת תאורה עודפת. יש לבחון אלטרנטיבות למיקום גוף התאורה כך שניתן יהיה למנוע חריגה של אלומות אור אל מעבר לתחום אותו נדרשים להאיר. באופן עקרוני, ניתן לקבוע כי מיקום גבוה יותר של גוף התאורה יאפשר שליטה רבה יותר על פיזור האור.
• באופן כללי הדרך הטובה ביותר למנוע זיהום של אור היא: להאיר אך ורק מה שנדרש ולעשות זאת בעוצמה הנמוכה ביותר האפשרית בהתחשב בצרכים. איכות האור איננה בהכרח משתפרת בעזרת עוצמות גבוהות של אור, אלא בעזרת חשיבה על המרחב בכללותו ועל אזורי הפעילות, תוך שימת לב רבה לגורמי סינוור.

תמונה מספר 5: שמי הלילה נטולי הכוכבים של הונג- קונג (מתוך האתר: http://www.todaysfacilitymanager.com/facilityblog)

 

3.4  'תוכנית על' לתאורה

תאורה עירונית התבססה במשך תקופה ארוכה על תוספות של אור לתאורה הקיימת. בניינים ורחובות חדשים נבנו ואיתם מקורות אור נוספים, זאת במקביל להתפתחות מערכות התאורה וגידול בהיקפן. היות ואנו מקבלים את תאורת הרחוב כמובנת מאליה, אנו לא תמיד ערים להתפתחויות ולשינויים המתרחשים ברחובותינו (Brandi 2007), אולם ההתפתחות המואצת של טכנולוגיות התאורה הביאה לכך שרשויות עירוניות רבות בעולם החלו מסיטות את מוקד ההתענינות שלהן מתחום הבטיחות הכללית הקשורה בעיקר לתחבורה, לנושאים הקשורים בבטיחות סובייקטיבית שכוללת גם את איכות הסביבה, ובעיקר לאלו הקשורים בחיסכון באנרגיה, זיהום אור וכן אסתטיקה סביבתית. תהליך זה יצר את הצורך הראשוני לבצע ניתוח של המרחב, כחלק מתהליך של יצירת קונספט חדש המכונה בשם "תוכנית על לתאורה סביבתית".

 

 

 

3.4.1  תוכנית העל של אדינבורו:

באדינבורו תוכננה תוכנית על לתאורה בשנת 1989 בידי סוכנות הפיתוח הסקוטית (SDA) במטרה לעודד ולפתח את התיירות בבירה גם מחוץ לעונת השיא שבחודשי הקיץ. עיקר המוטיבציה לתוכנית נבע מהניסיון הלא מוצלח של העיר גלזגו, מאמצע שנות השמונים, לשנות את מערך התאורה בעיר באמצעות אוסף מעורב וחסר תיאום של יוזמות תאורה שנבחרו באופן אקראי, אשר תרומתן למראה הלילי של העיר התבררה כמועטה. דאגה נוספת שעמדה מול פרנסי העיר הייתה פיתוח העיר לנוכח הצרכים הגדלים והחשש מיצירת זיהום אור.

המתודולוגיה ששימשה בבניית תוכנית העל התבססה על ניתוח מרחבי של מרכז העיר במטרה לקבוע כיצד העיר "חושפת" עצמה למבקר, ולאחר מכן, קביעת מערך הקדימויות.

הפרמטרים המרכזיים ששימשו בניתוח המרחבי כללו את הנתונים הבאים:

• "שער הכניסה" למרכז העיר הוגדר כצומת המרכזי שממנו ניתן להבחין בעיר.
• קו הרקיע הארכיטקטוני העיקרי של העיר.
• המאפיינים הטופוגרפיים העיקריים של העיר (גבעות, עמקים וכו').
• התצפיות המרוחקות והקרובות לאותם מאפיינים.
• האתרים ההיסטוריים, הארכיטקטוניים והירוקים המרכזיים שבתוך העיר.
• התבניות המרכזיות של שימושי הלילה של התושבים, המבקרים והתיירים.
• התאורה הקיימת.

הניתוח המרחבי הגדיר את הקווים המנחים לפיתוח מערך תאורה בפרק זמן של בין 5-10 שנים, כאשר העקרונות הבאים נקבעו:

• ניראות מחודשת בנתיבי מפתח מרכזיים המובילים לעיר על מנת ליצור תחושה אותנטית של הגעה אל העיר.
• הארה סלקטיבית של אלמנטים מרכזיים בקו הרקיע הארכיטקטוני של העיר, שניתן להבחין בהם מחלקים נרחבים בעיר.
• שינוי מתואם של טמפרטורת הצבע בתאורת הכבישים והרחובות באזורים מסוימים, באופן שישלים את התאורה של המבנים ההיסטוריים והאדריכליים הנמצאים במקום.
• המלצות ל"תאורת מקסימום" בחלוקה לשלוש קטגוריות אזוריות, במטרה לשמור על יחס בהירות מאוזן ולמנוע מלחמת אור בין גורמים כלכליים.
• קביעת סדרי עדיפויות להשקעה בתאורה, על מנת להגיע לניצולת המקסימלית האפשרית.
• מינוי מנהל תאורה עירוני שתפקידו פיקוח על ביצוע התוכנית וקידומה. כמו כן המנהל יפעל על מנת להנחות בעלי בניינים פרטיים ופוליטיקאים מקומיים לגבי ההמלצות וצרכי התוכנית.
• בכל חלק בתוכנית, המוגדר כיקר לביצוע, יתבצע ניסוי תאורה למשך לילה או שני לילות, תוך שימוש בציוד נייד על מנת להציג את התוצאות בפני הציבור טרם הביצוע.

תוכנית התאורה של אדינבורו זכתה להצלחה רבה, בעיקר בשל הגברת המודעות לתכנון תאורה אורבני בבריטניה. המתודולוגיה שעליה הסתמכה תוכנית על זו וכן הגישה הכללית שאפיינה אותה, היוו בסיס במספר שינויים, לכ- 26 תוכניות על לתאורה ברחבי בריטניה משנת 1989 (ILE 2005).

 

3.4.2  תוכנית העל לכתר של פריז:

פריז הינה אחת הערים הידועות והמתוירות בעולם ועל נפלאותיה אין צורך להרחיב. אולם מעבר למרכז העיר המוכר קיימים בפריז אזורים פחות אטרקטיביים לתייר הממוצע, בעיקר באזור הכתר של פריז. זהו שטח של העיר החורג אל מעבר לתחום הטבעת ההיקפית, ממסילת הרכבת הפנימית של העיר ועד קצה הגבול המוניצפלי שלה (תמונה 6).

משוחררים מהצורך לתכנן תאורה עבור תיירים, אתרי מורשת או יופיה של העיר, מתכנני התאורה התמקדו בתושבים המקומיים ככוח המניע של מטרות התוכנית. המתכננים חילקו את אזור הכתר של פריז, שבו התאורה הקיימת היתה בעיקר פנסי רחוב מסוג high-pressure sodium, תוך שהם משתמשים בשתי אסטרטגיות תיאורטיות: האחת כונתה בשם “extraordinary town” והשניה זכתה לשם “ordinary town”. שתי אסטרטגיות שונות אך גם משלימות זו את זו.

תמונה 6:  הכתר של פריז (מתוך האתר:  www.lyskultur.no)

 

אסטרטגית “extraordinary town” התמקדה בתאורה על גבי סימבולים ומונומנטים בעלי מימדים וכללה ארבעה עקרונות עיצוביים:

1. התמקדות באלמנטים בכניסות לעיר שיסומנו בקויים אנכים של אור צבעוני (תמונה 7).

תמונה 7: כניסה לעיר (מתוך האתר: www.lyskultur.no)

 

2. התמקדות באלמנטים של חיי יום-יום. היות ואין באזור ארמונות וכיוצ"ב הוחלט להתמקד במונומנטים של חיי היום-יום, לדוגמת מבנה ציבור או קיר של בניין גבוה, שיהפכו לנקודות ציון באמצעות רצועות אור צבעוניות שימוקמו בקודקודי המבנה (תמונה 8).

 

תמונה 8: אלמנטים של חיי יום-יום (מתוך האתר: www.lyskultur.no)

 

3. יצירה של נוף לילי שמגדיר את המיפרקים והחיבורים של העיר עם שטחי החגורה הירוקה המקיפה אותה, הפארקים והכיכרות, באמצעות שימוש בתאורה המיועדת להולכי רגל (תמונה 9).

 

תמונה 9: נוף לילי (מתוך האתר: www.lyskultur.no)

 

4. קו הרכבת ההיקפי של העיר. קו זה איננו נמצא בשימוש מזה כ- 30 שנה ומשנה את פניו למבנה של טיילת וגנים, והמטרה היא לשמרו כטבעת של חשכה בכתר של פאריז כשהתאורה היחידה במקום הן נורות סולאריות בצבע כחול שיסמנו את נתיב המסילה (תמונה 10).

 

תמונה 10: קו הרכבת (מתוך האתר: www.lyskultur.no)

 

אסטרטגית "Ordinary Town" מייצגת את התנועה היום-יומית בעיר בקנה המידה של הולכי הרגל. הכוונה בתנועה יום-יומית הינה למה שקורה כאשר אתה יוצא מפתח הבניין שלך, כאשר אתה הולך לבית הספר עם הילדים, כאשר אתה עורך קניות במרכז המקומי. פעולות אלה דורשות הארה של מגוון רחב של מבנים, מבנים מהמאה ה- 19, ושיכונים משנות ה- 50 ועד שנות ה- 70, מגדלים, מחסנים וכיוצ"ב. וכך, במקום ליצור תוכנית תאורה אחידה בחרו המתכננים לשמר את השונות בין הרבעים במטרה לשמור על האופי הייחודי של כל אחד מהם, ולתרגם זאת למראה הלילי שבו תאורת הולכי רגל היא מרכיב חשוב בעיר היום יומית.  (www.archlighting.com)

 

3.4.3  תוכנית העל של סולט-לייק-סיטי:

סולט לייק סיטי הייתה העיר החמישית בארה"ב שהתקינה תאורה חשמלית ברחובותיה. כבר בשנת 1887 החלו לפעול פנסי רחוב לאורך הרחוב הראשי של העיר, ובשנת 1908 אימצה העיר תוכנית סיסטמטית להצבה של פנסי הרחוב בעיר. לאורך ההיסטוריה של העיר בוצע תיכנון מערכת התאורה בהתאם להמלצות "אגודת מהנדסי התאורה של צפון אמריקה" (IES). המלצות אלה, המפורטות במסמך בשםRP-8-00 Roadway lighting , התבססו על נתונים גיאומטריים, מעשיים וסביבתיים, להם נוספו נתונים עירוניים בדבר עומס תנועה, היקף תאונות, רמת פעילות לילית, מניעת פשיעה, והעדפות שכונתיות. הרציונאל העומד מאחורי המסמך הוא הכרה בכך שהתאורה משרתת מטרות רבות והינה בעלת משמעויות שונות. עבור אנשים רבים, תאורת רחוב משמעותה הוספה של פנסים נוספים והגברת העוצמה. כפועל יוצא גדל גם היקף המפגעים הסביבתיים כגון סינוור וכן אובדן המראה הלילי. לפיכך, בהתייחס לנושא הסביבתי, עיצוב תאורה הוא בעל חשיבות רבה לשמירת איכות החיים בשכונות העיר. תכנון יעיל של תאורת הרחוב והמדרכות מאפשר ראות טובה למשתמשים, שילוב התאורה עם יתר המרכיבים המעצבים את הסביבה האורבנית, ובכך, יצירת סביבה הוליסיטית ואסתטית עבור העוברים והשבים.

שאיפתם של מתכנני תכנית העל של סולט לייק סיטי היתה להפוך את העיר לעיר ידידותית עבור הולך הרגל, בהתאם למדיניות קבלת ההחלטות בנושאי תחבורה. במסגרת תכנון מערך התחבורה העירוני, הועדה לתיכנון העיר קבעה, במסמך משנת 1998, כי על העיר לאפשר עדיפות עליונה בתחבורה להולך הרגל ולרוכב האופניים, בעוד המכונית הפרטית מצאה את מקומה בתחתית שרשרת המזון. "על רחובות העיר להיות ידידותיים להולך הרגל, זה מעודד הליכה ברגל, ומשפר את ביצועי מערכת התחבורה. תאורת רחוב מתאימה הינה אלמנט משמעותי בהפיכת הרחובות לידידותיים למשתמש".

בנוסף למיקוד המרכזי שניתן במסגרת התכנית להולך הרגל, בבואה לתכנן את התאורה בתוך שכונות המגורים, תכנית העל של סולט לייק סיטי העניקה חשיבות עליונה לרצונותיו והעדפותיו של התושב. על כך ניתן ללמוד מסקירה תמציתית של רמות התכנון שביססו את תכנית העל של סולט לייק סיטי, כמפורט להלן:

1. תאורה בטיחותית לתעבורה ברחובות משניים: העירייה תציב ברחובות צידיים תאורה בטיחותית עבור הולכי הרגל ועבור כלי הרכב. העמודים יוצבו במרחק של כ- 100 מטר זה מזה במימון מלא של הרשויות.
2. שטיפת אור רציפה ברחובות ראשיים בהם נפח התנועה גדול ומהירות כלי הרכב גבוהה: העייריה תספק תאורה בעוצמה גבוהה יותר ובשטיפת אור אחידה לאורך הרחובות. בממוצע יהיו בין 6 – 8 עמודי תאורה לכל בלוק, במימון מלא של הרשויות.
3. תאורה מיוחדת לרובעי מסחר ומגורים: ברובעים אלה תותקן תאורה דקורטיבית ייחודית שהאחריות למימון שלה תחולק 75% הוצאה פרטית ו 25% הוצאה ציבורית.
4. תאורה פרטית ברובעי מגורים: בשיתוף שכונות המגורים, העירייה תאשר מערכת תאורה פרטית שתמוקם על שטחים ציבוריים. העירייה ותושבי השכונה יגיעו לכדי הסכמה על סוג גוף התאורה והעמוד עליו הוא יותקן, בעוד נציגי השכונה יהיו אחראים למימון מלא של המערכת. כל בעל נכס בשכונת המגורים יהיה אחראי להחזקה ולתפעול התאורה, בעזרת מערכת חשמל שתחובר לביתו. באופן זה, תהא השליטה על היקף התאורה ועל זמן הארה בידי התושבים עצמם. http://www.ci.slc.ut.us)).

חלק גדול מתאורת הרחוב בעיר מבוסס על עמודים מדגם "ראש קוברה" (cobra head), הנישאים לגובה של כ- 9-10 מטרים. ראש קוברה הינו דגם של עמוד תאורה שהוצג לראשונה בשנת 1960 והוא האלמנט הנפוץ ביותר בתאורת רחוב. הוא זכה לשם זה בזכות המבנה הזוויתי שלו. תבנית תאורה זו הוכחה כאפקטיבית עבור כבישים ומכוניות ואיננה מתאימה לתאורת הולכי רגל, עקב גרימת הצללות של עצים והיעדר "שטיפה" אחידה ורצופה של אור לאורך נתיב ההליכה. תמונה 11 ממחישה את חוסר האחידות הנגרם כתוצאה משטיפת אור שמקורה בפנסים הממוקמים על עמודי ראש קוברה בגובה גבוה. התופעה מתחדדת באזורי מגורים בהם קיימת צמחיה גבוהה והמרחק בין העמודים גדול. בעוד סוג זה של תאורה יכול להתאים לתאורת כביש, שכן, כלי רכב הינם בעלי מערכת תאורה עצמאית, להולכי הרגל הוא איננו מתאים, איננו ידידותי ואיננו מעודד הליכה ברגל.

תמונה 11:  התוצאה של פנסי cobra head (מתוך האתר: http://www.ci.slc.ut.us)

בתמונה 12 לעומת זאת, אנו יכולים לראות כיצד תאורת רחוב מאפשרת הארה ידידותית להולך הרגל. מערכת התאורה המוצגת היא בעלת מערכת אופטית המפזרת את האור, ממוקמת בגובה המונע הצללות של העצים וכן כוללת חסם אחורי שמטרתו למנוע זליגה של אור לעבר הבתים ובכך למנוע חדירה של אור לא רצוי .

תמונה 12: תאורה המותאמת להולך הרגל (מתוך האתר: http://www.ci.slc.ut.us)

 

3.4.4  תוכנית העל של "עיר האוניברסיטאות":

עיר האוניברסיטאות היא אחד האזורים המאוכלסים בצפיפות גבוהה בעיר פילדלפיה שבארה"ב. העיר המורכבת ממספר רב של שכונות, בעלות אופי ומאפיינים ייחודים, משמשת כבית לסטודנטים ולחברי סגל רבים באוניברסיטאות שונות. יחד עם תושבי קבע ממערב פילידלפיה, כל אלה מרכיבים חברה בעלת שונות אתנית ותרבותית גבוהה.

כפי שציינו, לתאורה תפקיד מפתח בעיצוב המראה הלילי של הסביבה. מטרתה של תוכנית על לתאורה היא לזהות את האסטרטגיות בעזרתן ניתן לשפר את התאורה ברחבי עיר האוניברסיטה, באופן המכיר בצרכים השונים של הסביבות הקיימות בעיר – החל מסביבה מסחרית ותעשייתית וכלה באזורי מגורים בלבד. התאורה המשופרת יכולה לספק את היתרונות הבאים:

1. לגרום לעיר האוניברסיטה להיות מקום בטוח ונוח – בעיקר עבור הולכי רגל.
2. להצהיר על היותה של עיר האונבירסיטה יעד אטרקטיבי.

בחינה של המצב הקיים בעיר האוניברסיטאות מראה שבאמצעות סדרה של התפתחויות משנה נוצרה רמה נמוכה של הארה ברחבי העיר, כאשר רוב התאורה סופקה על ידי הרשות המוניציפלית וכללה נורות סודיום לחץ גבוה על עמודי ראש-קוברה בגובה של בין 7 ל- 10 מטר. העיר לא סיפקה תאורה יעודית למדרכות והארה שלהן התאפשרה באופן מקרי בלבד, תוצאה של אור שנשפך מתאורת הכביש. כך, כתוצאה מהמרחק הרב של עמודי התאורה זה מזה וחסימת אור ע"י עצים, נותרו המדרכות בעיר חשוכות.

המתכננים הגיעו למסקנה שסטנדרט יחיד של הארה יהיה בלתי מספק עבור השימושים והצרכים השונים של העיר, שהיא בבסיסה תערובת של צרכי מגורים, מסחר, תעשיה ותרבות, כאשר כל אחת מהפעיליות היא בעלת צרכים יחודיים. כלומר על מנת להבטיח את ההתאמה של התאורה לדרישות השונות יש צורך להבין את שימושי הקרקע השונים הקיימים בעיר, כולל את אלה המתוכננים לעתיד.

לאחר שנלמדו שימושי הקרקע בעיר ונמצאו מחוללי התנועה (כגון אזורי בילוי וכיוצ"ב), חולקו הרחובות למספר קטגוריות במטרה לאפיין את התאורה הנדרשת לכל רחוב. החלוקה בוצעה בפועל ע"י נציגי אגודת מהנדסי התאורה של צפון אמריקה (IESNA), וכללה את הקטגוריות הבאות:

• רחובות ראשיים: רחובות ראשיים הוגדרו כרחובות רחבים, בעלי נפח תנועה גבוה ופעילות רבה. בד"כ יהיו אלה רחובות בעלי שימושים מעורבים של מסחר ותעשיה, שווקים וכו'.
• רחובות מעורבים: רחובות מעורבים הוגדרו כרחובות המשרתים בין תנועה מקומית לתנועה ראשית, ובד"כ מאופינים בעירוב של שימושי קרקע, לרבות מסחר, תעשיה ומגורים. גם רחובות אלא יהיו רחבים ובעלי מדרכות רחבות ונפח ממוצע-גבוה של תנועת כלי רכב והולכי רגל.
• רחובות מקומיים: רחובות מקומיים משמשים בעיקר למגורים והם בעלי רוחב כביש ומדרכה צרים יחסית ונפח תנועה נמוך.

חלוקה נוספת של הרחובות התבצעה בהתאם לעוצמתו של הקונפליקט בין הולכי רגל לכלי רכב, קונפליקט שהינו, ע"פ IESNA, תוצר של עוצמת הפעילות של הולכי הרגל ברחוב. החלוקה בוצעה לשלוש קטגוריות של פעילות: גבוהה, בינונית ונמוכה. בעיר האוניברסיטה נמצאו רחובות המשוייכים לשתי הקטגוריות הראשונות בלבד, גבוהה ובינונית. ככל הנראה, בשל האופי של העיר ושימושיה, לא מתקיימים בה רחובות בהם תנועה נמוכה של הולכי רגל.

בהתאם לקטגוריות השונות הותאמו אסטרטגיות ההארה השונות לכל קטגוריה:

• עבור רחובות ראשיים הוחלט להחליף את עמודי התאורה הקיימים מסוג ראש-קוברה, בעמודים חדשים הנקראים Brown Round, ובנוסף להם עמודי תאורה נוספים המיועדים עבור הולכי רגל. עוד נקבע כי בכל מקום שבו הדבר יתאפשר, תינתן עדיפות להתקנת זוג עמודים שיאירו בעוצמה נמוכה, כחלופה להתקנת עמוד אחד שיהמם את העוברים ושבים בעוצמת אור חזקה (תמונה 13).

תמונה 13: סידור עמודי תאורה ברחוב ראשי (מתוך האתר: www.universitycity.org)

 

• ברחובות מעורבים יוחלפו עמודי התאורה הנוכחיים בעמודי תאורה חדשים מסוג Brown Round בעלי נורת HPS בעוצמה של 250 וואט. פנסי ה- Brown Round הינם פנסים בעלי פיזור אור טוב יותר. בין עמודי התאורה להארת כל רכב ימוקמו עמודי תאורה עבור הולכי רגל. עמודי התאורה שנבחרו מתאימים במראה שלהם לארכיטקטורה הויקטוריאנית של העיר. אסטרטגיה זו, מטרתה להגביר את כמות התאורה במדרכות ולהטיב את האופן שבו מוטל האור על בניינים ועל קירות הבתים על מנת להגדיר את גבולות המרחב המואר (תמונה 14).

תמונה 14: רחוב מעורב (מתוך האתר: www.universitycity.org)

 

• ברחובות מקומיים תוחלף התאורה הקיימת בעמודי תאורה חדשים בעלי נורת HPS בעוצמה של 150 וואט. רצוי למלא חורים בשטיפת אור במקומות בהם הדבר מתאפשר, על מנת ליצור את רציפות האור הנדרשת. כמו כן יש צורך בטיפול וגיזום באופן סדיר של העצים שמפריעים לתאורה. אסטרטגיה זו אמורה להיות יעילה במניעה של זיהום אור של המבנים בצדי הרחוב (תמונה 15). (www.universitycity.org)

 

תמונה 15: רחוב מקומי  (מתוך האתר: www.universitycity.org)

 

3.5  סיכום החלק התיאורטי:

מתחילת דרכה התאורה מקבלת במכלול הסביבתי תפקיד שהוא מגדיר חלל בשני היבטיים מרכזים: ההיבט האסתטי-אתי והיבט התפקודי. בהיבט התפקודי הדבר בא לידי ביטוי בדואליות הפשוטה שבין האור לחושך, שיוצרת את ההבדל בין הקיים לנעלם ובין מקום בטוח ומואר לבין מקום אפל ומסוכן, או לחילופין, בין מקום שבו אתה חשוף לעיני השלטון לבין מקום המאפשר את החשיכה הפרטית של המאה ה- 17. הדואליות ממשיכה עם התפתחות הטכנולוגיה והפיתוח המואץ של תקופתנו, כאשר דרישות בטיחות בכבישים וברחובות מחייבות הארה, ומנגד  מתן כבוד לתחושת הלילה ואחריות לסביבה.

הכוח של התאורה להדגיש מונומנטים וליצור מרחבים קוגנטיביים באמצעים פשוטים וזולים, ויחד עם זאת מאד יעילים, מעלה את המתח הקיים בין הפרטי לציבורי ובין האתי לאסתטי. מעצב תאורה המשרת גורם מסחרי פרטי יפעל באמצעים המשרתים את המטרה של האדם אשר שכר את שירותיו ולא בהכרח את האינטרס הציבורי, מה שיכול להביא לתאורה חזקה ושימוש חסר טעם בצבע. מאידך גיסא גם רשויות ציבוריות פועלות במימד האסתטי-אתי תוך הדגשה של אלמנטים בסביבה התואמים את האג'נדה הפוליטית  השלטת. התוצאה בחלק גדול מהמקרים היא תחרות על השליטה במרחב הלילה של העיר באמצעות יצירה של מקורות אור נוספים ופיתוח מואץ שבו התקדמות משמעותה תוספת של עוד, שבמקרה שלנו הוא עוד שכבת תאורה בנוסף לשכבות שכבר קיימות, בעוד הסביבה, ברוב המקרים, זקוקה דווקא להפחתה ולחשיבה סביבתית כוללת, שבה התאורה יוצרת את מערכת ההתמצאות באמצעות הדגשה של צמתים, נקודות ציון, דרכים ויצירת מדרג של אור המגשר בין הקונפליקטים ומונע יצירה של זיהום אור.

 

 

 

 

 

 

 

 

4. רקע טכני

אור הוא סוג של קרינה אלקטרומגנטית באורך הגל הנראה לעין האנושית- בין 400nm  מהכחול ועד 700nm באדום. (nm = ננומטר הוא החלק המיליון של המילימטר) (תמונה 16). האור נע במהירות של 300,000 ק"מ בשניה (מהירות האור) וניתן לתאר אותו כגל וכחלקיק. אור הנפלט ממקור האור, מתפשט במרחב עד שהוא פוגע בעצם הנראה והקרינה החוזרת מגיעה אל העין, שמעבירה את האינפורמציה אל המוח. המוח בדרכו שלו מפרש את תמונת המציאות. ההבחנה בין התופעה הפיזיקאלית האובייקטיבית המכונה אור לבין הראיה האנושית הסובייקטיבית, היא לא תמיד קלה לישום בהקשר לתופעות ספציפיות במציאות. דוגמה מובהקת לכך היא חקר הצבעים. מבחינות רבות ניתן לראות בצבע תכונה של האור, כלומר, אנו יכולים למשל להעביר "אור לבן" דרך מסנן אדום על מנת להאיר קיר לבן והתוצאה שתתקבל היא קיר בצבע אדום. מכוון שאנו מודעים לכך שבמקור הקיר לבן והצבע האדום איננו תכונה של הקיר, אנו יכולים לקרוא לאור שפגע בקיר "אור אדום".

עד לתקופת ימי- הביניים היה אכן מקובל להאמין שהמסנן האדום משנה את תכונות האור העובר דרכו והופך אותו מלבן לאדום. אולם בניסוי שערך ניוטון בשנת 1666 הוא העביר אלומת אור דרך מנסרת זכוכית וגילה שהיא מתפצלת למספר אלומות אור בצבעים שונים, שבע על פי הספירה של ניוטון. ניוטון גם הצליח ללכוד את אלומות האור הצבעוניות, להעביר אותן במנסרת זכוכית נוספת ולקבל חזרה אור לבן. מכך הוא הסיק שהמנסרה אינה משנה את תכונות האור אלא מפרקת אותו למרכיביו. כלומר גם המסנן איננו משנה את תכונות האור אלא בולע חלק ממרכיביו. באופן דומה, אובייקט המואר באור לבן בולע חלק ממרכיבי האור ומחזיר רק אור בצבע מסוים שאותו קולטת העין.

ניסוי חשוב נוסף בוצע על ידי תומס יאנג בתחילת המאה ה- 19, שבו הוא הוכיח כי את הצבעים השונים ניתן לקבל מעירבוב של שלושה צבעי יסוד: אדום כחול וירוק. הסיבה לכך, כפי שידוע לנו כיום, היא איננה תכונה של האור, אלא בזכות תכונה של העין. בעין ישנם שלושה קולטים המותאמים לאותם צבעי יסוד וכאשר אנו "רואים" צהוב זו תוצאה של גירוי הקולטים האדומים והירוקים ופעולה של המוח המפרש את הגירוי כצהוב. (www.bendov.info).

 

תמונה 16: ספקטרום האור (מתוך האתר: stage-lighting-site.com)

 

4.1  בהירות ועוצמה:

בהירות האור((Brightness היא האופן בו בני האדם תופסים את האור ואילו עוצמת האור ((intensity מתארת את כמות האנרגיה ממקור האור (energy flux). תופעת הבהירות היא עקרונית לחווית הצפייה. לא כמרכיב בפיזיולוגיה של הראיה אלא כאלמנט בעל חשיבות בתאורית האור והאופן בו היא באה לידי ביטוי בעיצוב הסביבה. ההבדל בין עוצמת הארה ובהירות כתופעה ויזואלית של אור המוקרן ומוחזר מפני משטח ההארה וניתן למדידה, לבין הבהירות הנתפסת כתופעה סובייקטיבית, מוגדר כאופן  שבו אנו תופסים את האור מופיע על פני משטח אחד בהשוואה למשטח אחר. כלומר, בהנחה שקיימים שני משטחים מוארים ואחד מהם נראה שונה באופן מהותי מהמשטח שמאחוריו, נהוג לומר שמתקיים "ניגוד בבהירות".

בהירות יחסית הינה כלי עיצובי שיכול לקשר בין צבע, טקסטורה ומיקום המשטח בחלל, יחד עם כמות ואיכות האור במרחב. במצב שבו יש קבוצה של אובייקטים זהים זה לזה, האוביקט שמואר באור הבהיר יותר, יראה לנו קרוב יותר ומעט גדול יותר וימקד אליו את תשומת ליבו של הצופה ((Michel 1995.

4.2  חיבור וחיסור של צבע

חיבור וחיסור של צבע הן שיטות ליצירה של צבע. בשיטה של חיבור צבע הנקראת גם RGB (Red Green Blue), אנו מחברים בין שלושת צבעי היסוד אדום, ירוק וכחול על מנת להגיע לצבע הרצוי. התוצאה של חיבור אדום וכחול תהיה מגנטה והתוצאה של חיבור כל שלושת צבעי היסוד, אדום ירוק וכחול תהיה לבן. (תמונה 17). בשיטה של חיסור צבעים, הנקראת גם CMY (Cyan, Magenta, Yellow), אנו מבצעים את הפעולה ההפוכה ומחסירים חלק מהספקטרום מתוך האור לבן. לדוגמא, במידה ונחסיר את האור הכחול ממקור אור לבן נקבל את הצבע הצהוב. במידה ונחסיר את שלושת הצבעים ציאן, מגנטה וצהוב, התוצאה שתתקבל תהיה חושך.

כלומר מדובר בשני מודלים מנוגדים. במודל החיבור אנו מתחילים במצב של חושך ומוסיפים בכל פעם חלק של ספקטרום האור, עד אשר אנו מקבלים את הספקטרום המלא הנתפס על ידי העין כלבן. ואילו במודל החיסור אנו עושים את הדרך ההפוכה ומתחילים בספקטרום המלא, שהוא לבן, ומחסירים ממנו בכל פעם חלק נוסף, עד אשר לא נותר עוד אור והתוצאה היא חושך (תמונה 17).

 

תמונה 17: CMY מימין, מול RGB בשמאל (מתוך האתר: http://www.ronbigelow.com)

 

4.3  טמפרטורת הצבע של האור

ככל שהטמפרטורה של מקור האור גדולה יותר, כך גדלה כמות האור אותה הוא פולט והמדדים של כמות וטמפרטורה משפיעים גם על הקומפוזיציה של צבע האור. ההתלהטות של כל מקור אור תלויה בחומר ממנו הוא עשוי, למשל חוט הלהט של נורות טונגסטון יתחיל לפלוט אור בטמפרטורה של 600 מעלות צלזיוס.

הקשר שבין טמפרטורה וצבע האור נוסח על ידי קלווין (1907 – 1824), באמצעות סקלת טמפרטורה המתחילה ב- 0 מוחלט ( Cº273-) ומודל המבוסס על גוף שחור תיאורטי, שכאשר הוא נמצא בטמפרטורה של Kº0, הוא אינו פולט כל קרינה ולכן  גם אינו פולט כל אור. אולם כאשר הגוף מתחמם הוא מתחיל לפלוט קרינה ארוכת גלים, אינפרא אדומה, וכאשר הטמפרטורה ממשיכה לעלות נפלטים אורכי גל נוספים בדמות אור צבעוני. בדיוק כפי שמוט ברזל פולט תחילה אור אדום ולבסוף לבן, מכאן גם הביטוי "ברזל מלובן". יש לזכור בהקשר זה כי מה שמקובל לכנות בשם "אור חם" ו"אור קר" אינו קשור כלל לטמפרטורה של האור, אלא לצבע האור, ולצורך הדיון בנושא, אור שמש ביום חורפי יכול להיחשב אור לבן "וקר", בעוד אור של נר יכול להיחשב אור צהוב ו"חם". (תמונה 18).

תמונה 18: מקור אור וטמפרטורת האור (מתוך האתר: stage-lighting-site.com)

 

4.4  טמפרטורת צבע מתואמת – CCT

המונח טמפרטורת צבע של האור מתאר תצורות של ספקטרום אור והוא מתייחס רק למקרים בהם הספקטרום הוא רציף, לדוגמת אור שנוצר כתוצאה מחום בחוט להט בנורות מסוג טונגסטן והלוגן. אלה פולטות אור רציף בטמפרטורת צבע שבין K3000 ועד K34000 . לעומתן, מקורות אור כגון נורות פריקה וניאון, ספקטרום האור אותו הן מייצרות איננו רציף וכאשר אנו מאירים בלילה אובייקט או צומת כבישים בעזרת נורת נל"נ, מתקבל מראה בעל ספקטרום חסר.

חוט הלהט מתלהט כתוצאה מזרם חשמל, עד לרמה שבה נוצר אור בספקטרום הנראה מאדום ועד כחול, כלומר, מקור האור מאיר כתוצאה מהטמפרטורה אליה הוא מגיע. אז מדוע איננו יכולים להשתמש בשיטה זו עבור נורות פריקה? הסיבה המרכזית נעוצה בעובדה כי נורות הפריקה אינן יוצרות קרינה של אור בעקומה נאה וישרה הכוללת את כל אורכי הגל. לנורות פריקה מרווחים רחבים בספקטרום האור אותו הן מייצרות (תמונה 19). לנורת פריקה יכול להיות חלק חסר בספקטרום הכחול ועוד אחד או שניים בירוק וכמה נוספים באדום. לפיכך, נשאלת השאלה, כיצד בכל זאת ניתן לתרגם את מושג טמפרטורת האור במקור אור בעל ספקטרום חסר? השיטה המקובלת היא השוואת התוצר של נורת הפריקה לתוצר של חוט להט וקביעת טמפרטורת הצבע של נורת חוט הלהט, כמדד המעריך בקירוב את טמפרטורת הצבע של נורת הפריקה. טמפרטורת הצבע של נורת הפריקה נקראת: "טמפרטורת צבע מתואמת"  "Correlated Color) Temperature" – CCT ). יש לזכור כי על אף שהמדד של טמפרטורת צבע מתואמת נותן לנו לכאורה טמפרטורת צבע זהה לנורת חוט הלהט, המוח והעין שלנו עדיין מפרשים את הצבע באופן שונה. ומכוון שנורת הפריקה חסרה חלקים בספקטרום האור כלי הבדיקה העיקרי שלנו הוא עדיין מנגנון הראיה, שכן, בסופו של דבר, צבע האור מתורגם ע"י איברי העין והמוח.www.mikewoodconsulting.com))

 

תמונה 19: עקומת הספקטרום של נורת חוט להט ונורת פריקה (מתוך האתר:       www.mikewoodconsulting.com)

 

4.5  מדד תאימות צבע  CRI

מדד תאימות הצבע (CRI – Color Rendering Index) פותח בשנות ה- 60 של המאה העשרים על מנת לסייע באיפיון של נורות פלורסנט ולעזור למשתמשים לקבוע היכן הספקטרום החסר שלהם יהווה מכשול והיכן לא. המדד מתאר כיצד ייראו צבעים שונים תחת האור, ומשווה את האפקט שנוצר לאור ממקור כלשהו לזה היוצא ממנורות ליבון שהיא בעלת ספקטרום רציף, כאשר טמפרטורת צבע האור זהה. המדד מראה את רמת סטיית הצבע בין מקור האור הנבדק לזה הנוצר על ידי תאורה של נורת הליבון. לדוגמא, כאשר נאיר משטח צבעוני בעזרת נורת פלורסנט בטמפרטורת צבע של K3800, הצבע של המשטח יופיע לעין באופן שונה מאותו משטח שהיה מואר בעזרת נורת ליבון בעלת טמפרטורת צבע זהה.

סולם הערכים של מדד CRI נע בין 1 ל- 10, כאשר 1 מייצג התאמה נמוכה ו- 10 מייצג התאמה גבוהה.

במילים אחרות, מדד CRI בוחן את איכות האור של מקור אור ועד כמה הוא מאפשר לנו להבחין בצבע "הטבעי" של אובייקט בהשוואה למקור אור אחר, כמו למשל אור יום. המדד מתייחס להופעתם של 14 דגימות צבע המוגדרות תחת מקור אור בהשוואה למקור אור אחר. תמונה 20 מציגה את 14 הצבעים שנבחרו. שמונה הראשונים,   TCS01 –TCS08הם אלו המשמשים למבחן CRI סטנדרטי בזכות היותם עירוב של גוונים הכוללים את כל הספקטרום. ששת האחריםTCS09 – CTS14  כוללים גם את צבעי היסוד וכן צבעים המדמים את צבע העור האירופאי והשלכת.

תמונה 20: 14 צבעי CRI (מתוך האתר: www.mikewoodconsulting.com)

 

על מנת שההשוואה תהיה בעלת משמעות, על טמפרטורת הצבע של שני מקורות האור להיות זהה. זה יהיה בזבוז של זמן לבצע בדיקה אחת של צבע באור חם של K2900 והשניה באור קר של K5600. אנו יודעים בודאות שהם יראו אחרת. זאת אומרת שדבר ראשון אנו צריכים לבדוק את מדד טמפרטורת הצבע המתואמת של שני מקורות האור (CCT), ולאחר מכן את הבדיקה של מדד תאימות הצבע.

תוצאה של 100 תצביע על תאימות מלאה בצבע וככל שנרד לכיוון ה- 0, כך גם יורד מתאם הצבע. ניקח לדוגמא נורת נל"נ נפוצה המשמשת להארה של כבישים. נורות אלו הן מונכרומיות שהצבע הצהוב דומיננטי בספקטרום שלהן ואין להן כמעט יכולת להפיק צבע (תמונה 21). מדד ה- CRI שלהן הוא מינוס 47. כל שמונה הצבעים מופיעים כסוג של צהוב עכור. תופעה זו יכולה להסביר מדוע קשה לנו לאתר את המכונית שלנו במגרש שבו מופעלים פנסים מסוג זה. לא משנה מה צבע המכונית, תחת אור של נורת סודיום לחץ נמוך כל המכוניות תיראנה זהות. (במדד CRI תוצאה של מינוס תקבל את הציון אפס אך זה עדיין גרוע).

תמונה 21:  מדד CRI השוואה לנורת נל"נ (מתוך האתר: www.mikewoodconsulting.com)

 

4.6  מדדCIE   

בשנת 1931 ארגון הנקרא בשם Commission Internationale de l'Eclairage – CIE יזם יצירת מערכת אחידה לתיאור צבע אור. המערכת של CIE מבוססת על חוש הראיה כמו גם נתונים פיזיקאלים נוספים, ומתייחסת אך ורק להרכבו הספקטרלי. התיאור הגרפי של המערכת (תמונה  22) מבוסס על מבנה משולש אשר הערכים סביבו מציינים את אורכי הגל של הצבע הטהור (1), על הקו הישר המחבר בין קודקודי המשולש. בין 400 ל- 700 ננו-מטר נמצאים הצבעים שאינם קיימים בספקטרום הרציף כגון גוונים של אדום הנוצרים כתוצאה מעירבוב של אדום וכחול. במרכז המשולש, היכן שכל הצבעים חופפים אחד בשני, נוצר הצבע הלבן. המערכת של CIE מציעה תקן אובייקטיבי להבחנה בין סוגים שונים של צבע אור, ללא תלות באובייקט המואר, וכל צבע יכול להיות מוגדר על ידה בעזרת מיקום פשוט על ציר X וציר Y.

תמונה 22: מדד CIE (מתוך האתר: stage-lighting-site.com )

 

4.7  יחידות מדידה

היחידות הבאות הן יחידות המדידה של של האור (luminous intensity):

Candela (cd): יחידה המודדת עוצמה של אור (luminous intensity) ומתארת את עוצמת האור הנפלט ממקור האור בכיוון מסוים. היחידה (cd) מבוססת על יחידת מדידה ישנה בשם candlepower שמתארת את עוצמת ההארה של נר סטנדרטי.

(lm) Lumen: יחידה המודדת את כמות האור שנפלט ממקור האור לכל הכיוונים.

(lx) Lux: יחידה המודדת כמות של אור ליחידת שטח (lm/m²) ומתארת את את עצמת האור על פני המשטח המואר.

 

4.8  סוגי נורות

נורות חוט להט: מקובל לייחס את המצאת הנורה החשמלית לתומס אלווה אדיסון, אולם הניסוי המוצלח הראשון בנורת חוט הלהט בוצע ע"י הינריך גובל בשנת 1854 בעזרת נורת חוט להט עשויה פחם שפעלה במשך 400 שעות. אדיסון ערך את הניסוי שלו בשנת 1879 אך הוא הראשון שרשם על כך פטנט. עיקרון הפעולה של נורות חוט להט הוא פשוט, חוט הלהט משמש כנגד וכאשר עובר זרם החשמל דרך החוט, הוא מתלהט ומפיץ אור. רמת היעילות של נורת חוט הלהט היא נמוכה ביחס לצריכת החשמל שלה, ונובעת מכך שרוב האנרגיה המושקעת מייצרת חום ואור בתדרים שאינם נמצאים בתחום הנראה של בני האדם. אלמנט חיובי של סוג זה של הארה הוא האור החם והנעים שאותו היא מפיצה, שכולל את כל טווח ספקטרום הצבעים הנראה ע"י בני האדם. בשנת 1905 פיתח קולידג' חוט להט עשוי טונגסטן ובמקום ווקאום הוא מילא את השפופרת בגז אציל ובכך שיפר את יעילות הנורה באופן ניכר. נורות ההלוגן שפותחו בשנת 1956 פתרו מספר בעיות שהיו קיימות בנורות הטונגסטן, כמו למשל הנטייה שלהן להשחיר כאשר הן מתיישנות, וטמפרטורת האור הנמוכה (K2700), ובנוסף הן סבלו מנצילות אנרגטית נמוכה. לעומתן,  בנורות ההלוגן טמפרטורת האור גבוהה יותר K)3200), אורך חיי הנורה משופר וכן שיפור ניכר גם במבנה האופטי של הנורה, מה שמאפשר ניצולת אור גבוהה יותר. נורות אלה מכונות גם בשם קוורץ והכוונה היא למרכיב המעטפת של הנורה. (http://members.misty.com/don/bulb1.html)

נורות פריקה: עיקרון הפעולה של נורת הפריקה מבוסס על פריקה חשמלית בגז שכתוצאה ממנה נוצר אור באורכי גל שונים. בנורת הכספית שהומצאה בשנת 1903 על ידי קופר הוויט, יש מעבר של זרם חשמל באדי כספית, הגורם לפריקה שתוצאתה אור בעוצמה חזקה, בגוון לבן-כחלחל ובטווח תדרים מוגבל שאיננו מאפשר הבחנה טובה בין צבעים. נורות אלה משמשות בעיקר לתאורת חוץ ורחובות. נורת פריקה נוספת היא נורת המטל-הייליד, הפועלת על עיקרון של זרם חשמלי באדי פחם, הלוגנים ומתכות שונות. גם נורה זו מפיצה אור חזק בצבע לבן – כחלחל ומשמשת במקומות בהם נדרשת העברת צבעים טובה יותר מזו של נורת הכספית, כמו איצטדיונים ואזורי מסחר. נורות הנתרן מחולקות לשתי קטגוריות: האחת נורת לחץ גבוה (נל"ג) והשניה נורת לחץ נמוך (הנל"נ). הנל"נ היא החזקה מבין השתיים ובעלת ניצולת אור מרשימה: 130 לומן לוואט, אורך חיים גבוה ויכולת חדירה מבעד לערפל, מה שהופך אותה חביבה במיוחד על מהנדסי דרכים. לנורה זו אור בצבע כתום. (פורטל החשמל).

בשונה מנורת חוט הלהט, נורת הפריקה פולטת אור בספקטרום חלקי, ובמידה והספקטרום שלה דומה מאד לזה של נורה המבוססת על חום ניתן לתאר את הצבע שלה במונחים של טמפרטורת צבע מתאומת (CRI). נורות הפריקה פולטות אור בצבעים שונים, חלקן פולטות אור בחלק מצומצם מאד של הספקטרום הנראה כמו נורות מטל-הייליד המשמשות בעיקר לתאורת דרכים. בתאורה אדריכלית מנצלים את הצבעוניות של האור של נורות הפריקה על מנת להאיר מבנים באור צבעוני.

נורות Fluorescent:  נורות פלורסנט שייכות לקבוצה של נורות הידועות כשפופרות פריקה. מדובר בצינור זכוכית מלא בכספית וארגון במצב צבירה של גז, עם אלקטרודה בכל קצה של הצינור. כאשר אנו עובר זרם חשמל, מתרחש תהליך יוניזציה ואדי המתכת זוהרים. בדומה לנורות פריקה אחרות, יש מכת מתח חזקה שתפקידה להצית את הגז, ולאחריה מתייצב הפלורסנט על מתח קבוע. האור הנוצר מנורות הפלורסנט הוא בתחום האולטרא סגולי של הספקטרום, תחום שהוא מחוץ לטווח הקליטה של העין האנושית. לכן מצופה החלק הפנימי של צינור הזכוכית בחומר שכאשר הוא בא במגע עם אור אולטרא סגול, הוא זוהר באור אותו מסוגלת העין האנושית לקלוט. בשנים האחרונות פותח סוג חדש של נורת פלורסנט "נורת ה–PL”. נורה זו היא נורה פלורסנטית מקופלת וקומפקטית שניתן להבריג בכל בית-מנורה ביתי רגיל, והאור אותו היא מפיצה נעים יותר משפופרת הניאון הארוכה והמוכרת. נורת הפלורסנט מפיקה אור בעוצמה הגבוהה פי 5 מזו של נורת חוט הלהט.

נורת הניאון: ניאון היא נורת פריקה המבוססת על גז שנמצא בתוך צינור זכוכית ארוך, שגם ניתן לעצב אותו למגוון צורות. אפשרות נוספת הקיימת באורות הניאון היא יצירת אורות ניאון בצבעים הנקבעים לפי סוג הגז הממלא את הצינור. גז הניאון למשל מייצר אור אדום, כספית מייצר את האור הכחול וההליום את האור הלבן. בדומה לשאר נורות הפריקה, נורת הניאון נדלקת בעזרת מכת חשמל במתח גבוה.

נורות מוליך למחצה (LED): הפירוש של ראשי התיבות LED הוא Light Emitting Diode או בעברית דיודה פולטת אור. הלד הוא רכיב אלקטרוני, דיודה, שיש לו תכונה יחודית והיא היכולת להפוך זרם חשמלי לאור, כאשר ספקטרום האור נקבע ע"י החומר שבו משתמשים. אחד היתרונות המשמעותים של הלד הוא היותו אלמנט תאורה "קר", כלומר הוא מייצר מעט חום, ורוב האנרגיה המושקעת הופכת לאור בתחום הנראה, דבר ההופך את המכשיר לבעל ניצולת חשמל מעולה. הלד הטיפוסי הוא דיודה עטופה בחומר אפוקסי והוא מייצר אור דרך זרם חשמלי העובר בין שני סוגי חומרים שונים, ללא צורך במעטפת גז ושפורפרות ואקום שבירות. כאשר החלו להשתמש בטכנולוגיה בשנת 1962 פלטו הלדים אור אדום וחלש ששימש כנורות חיווי במכשירים אלקטרונים. אולם כיום נורת הלד הולכת ותופסת את מקומה כאלמנט המוביל בעולם התאורה וזאת תודות ליתרונות הבולטים שלה, שהם מלבד החיסכון הניכר בחשמל, גם זמן חיים ארוך במיוחד, בד"כ 10 שנים, בערך כפול מנורת הפלורסנט הטובה ביותר ופי עשרים מנורת חוט הלהט הטובה ביותר. בניסוי שנערך בעיר ניו-יורק בשנת 2008 (http://progress-energy.com) הוחלפו שני מכשירים בעלי נורת HPS 200W ושבעה מכשירים בעלי נורה של 250W בתשעה מכשירים בעלי נורות LEDway. 167W על בסיס של אחד תמורת אחד, כאשר הפנסים החדשים הותקנו בדיוק במקום בו היו הקודמים להם. (תמונה 23). תוצאות הניסוי הראו:

1. הפחתה כוללת של 43% בעוצמת ההארה ברחוב.
2. שיפור באחידות ההארה לאורך הרחוב.
3. שיפור הראות לאורך הרחוב.
4. שיפור באמינות המערכת.

תמונה 23: רחוב דיווד, ניו-יורק. (מתוך האתר:  http://progress-energy.com )

 

מנורות פלזמה: מנורות הפלזמה, המכונות גם LEP- Light Emmiting Plasma אוHEP- high Efficiency Plasma, הן צאצא רחוק של מנורות הפלזמה ששימשו בשנות השישים כקישוט פסיכדלי. המונח פלזמה מתייחס למצב הצבירה הרביעי של החומר יחד עם מוצק, נוזל וגז והוא מתאר מצב שבו גז מיונן נמצא בטמפרטורה גבוהה והוא בעל מוליכות חשמלית. נורת הפלזמה זהה במובנים מסוימים לנורת הפריקה. שתיהן נמצאות בתוך קפסולת קוורץ ושתיהן פולטות אור הנוצר מתוך תערובת של פלזמת גזים הנמצאים בתוך מעטפת הקוורץ יחד עם חלקיקי מטאל הילייד וחומרים נוספים. ההבדל בין שתי הנורות הוא בכך שלנורת הפריקה ישנן זוג אלקטרודות המחוברות למעטפת ומפעילות מכת חשמל במתח גבוה, ואילו למנורת הפלזמה אין אלקטרודות והפלזמה נוצרת על ידי תדר גבוה של רדיו או בעזרת גלי מיקרוגל דרך המעטפת. העדר האלקטרודות הוא יתרון גדול עבור מנורת הפלזמה משום שהאלקטרודות והצורך לאטום אותם הופך את הנורה לחלשה ובעלת מבנה גדול יחסית. בנורת הפלזמה אין אלקטרודות, מה שהופך אותה לבעלת גוף חלק ואחיד ומאפשר את בנייתה במימדים מוקטנים, תוך שמירה על לחץ גבוה, מה שמביא גם לספקטרום אור כמעט מלא תוך חיסכון ניכר באנרגיה וזמן הצתה מהיר בהרבה מנורת פריקה, כולל יכולת עימעום עד 40%. מנגד, קיים חשש מזליגה של קרינת המיקרוגל. למרות שהקרינה אמורה להיות מרוכזת בגוף הנורה, ישנה עדיין בחלק מהנורות זליגה החוצה שהיצרנים אמורים לטפל בה. www.mikewoodconsulting.com)).

5. שיטת המחקר

תמונה 24:  חוף הים של תל אביב (מתוך האתר: http://www.telavivinf.com)

 

שיטת המחקר מבוססת על עקרונות התכנון והניתוח של תוכניות העל לתאורה כפי שהוצגו בחלק התיאורטי. ההתמקדות היא בחווית המשתמש הבאה לידי ביטוי בגורמים מחוללי התנועה ובתבניות הפעילות של האדם במרחב ובאופן שבו נחשפים בפניו המאפיינים הטופוגרפים והאלמנטים השונים שלי חיי היום, בדגש על ההנחות הבאות:

1. על העיר להיות מקום נוח ובטוח בעיקר להולכי הרגל.
2. במרחב הנבחר יש שילוב של שימושי קרקע, שמשלימים זה את זה ויוצרים יחד יחידה רגיונלית בעלת איכויות אסתטיות ותפקודיות אטרקטיביות ומראה לילי יחודי.

הניתוח המרחבי נשען על העקרונות שהציעו חוקרים כלינץ וארנהיים להבנת המבנה של מרחב חווייתי.  לינץ הגדיר חמישה אלמנטים בסיסיים המרכיבים את המרחב   :(Lynch1960)

1. המעברים שהם המדרכות, הכבישים, תעלות וכו'.
2. השוליים שהם האלמנטים הקווים שאינם מוגדרים כמעברים, אלא כגבולות המבדילים בין שני אזורים כמו למשל חומות וגדרות או אפילו כביש ראשי שלא ניתן לחצות אותו.
3. הרובעים שהם תתי אזורים בעיר.
4. הצמתים שמהווים חיבור של מעברים.
5. נקודות הציון שהם אלמנטים ייחודים במרחב.

Arnheim מגדיר את הקומפוזיציה של המרחב יחד עם הכוח שיש למרכז ביצירת הצבע, התנועה ובעיקר הצורה (Arnheim 1988). 

באמצעות שילוב העקרונות של לינץ וארנהיים יצרנו את ארבעת הקריטריונים המרחביים הבאים:

• המוקד: המוקד הוא תופעה שיש לה את הכוח לארגן את המרחב סביבה. במובן הדינמי, המוקד הוא ריכוז של "אנרגיה" שממנה מוקרנים וקטורים אל הסביבה. מיקום המוקד איננו חייב להיות במרכז הגיאומטרי והסביבה אותה הוא מארגן איננה חייבת להיות סביבה סימטרית. הכוח שלו הוא בהיותו בעל משמעות וכוח בארגון המרחב סביבו.
• השדה: השדה הוא תא השטח, המאורגן על ידי מוקד ומתוחם על ידי גבול. חוויית השדה היא חוויה של מוכלות – האדם "נכנס" לתוכו ופועל במרחב מוגדר מנטלית. בשדה יכולים להתקיים מספר מוקדים, שלכל אחד מהם שדה משלו, וכן הלאה.  
• הגבולות: הגבולות הם תחום ההשפעה של המוקד מעבר לתחומי השדה.
• הוקטורים: הוקטורים הם הדינמיקה המתקיימת במרחב. הולכי הרגל, כלי הרכב וכ"ו. הוקטורים הם הפעילות וקשרי הגומלין בין מוקד אחד למשנהו. ללא וקטורים הסביבה היא סביבה סטאטית נטולת קשרי גומלין. ­­­

מושגים אלה מאפשרים לנו לנתח את המרחב המואר ואת האופנים לפיהם מעצבת התאורה מחדש את מבנה המרחב העירוני בלילה.

 

 

5.1  שלבי המחקר:

המחקר מתפתח בשלושה שלבים החל מפירוק המרחב לחלקיו וכלה באיחודו מחדש:

1. הגדרה רגיונלית של המרחב הנחקר, ניסוח וקטורים מרכזיים ומשניים של תנועה, מעברים, צמתים וגבולות. ניסוח קו הרקיע הארכיטקטוני העיקרי, ביום ובלילה.
2. חלוקת המרחב הרגיונלי לאזורי משנה באמצעות:

• א. ניתוח של המרחב ביום ובלילה במטרה לקבוע כיצד הוא "חושף" עצמו למבקר באמצעות הגדרה של תבניות השימוש המרכזיות של תושבים, מבקרים ותיירים.
• ב. הגדרת מאפייניים בולטים הנמצאים באזורי המשנה והאופן שבו הם מגדירים את המרחב ביום ובלילה.

3. הרכבה מחדש של המרחב למכלול של אירועים המתגבשים לכדי המראה הלילי של העיר.

 

6. ממצאים

6.1  לקסיקון של מקרים

מוקדים של אור: היכולת של התאורה למקד את תשומת הלב באובייקט או בהתרחשות היא עובדה הידועה לכל במאי תיאטרון או מעצב תאורה, שמשתמש בטכניקה פשוטה אך מאד יעילה במגוון רחב של אירועים ומופעים. יכולת זו פועלת גם בשדה הרחב יותר של הסביבה באמצעות הארת אובייקטים באופן שמעניק להם כוח, שהופך אותם למוקד במרחב.

 Torre Agbar הוא מגדל עשוי זכוכית ומתכת המתנשא לגובה של 142 מטר, מעל מרכז העיר השקט של העיר ברצלונה, בדומה "לגייזר" הפורץ מתוך האדמה. המבנה, ששייך לחברת המים המקומית, תוכנן על ידי חברת האדריכלות של זאן נובל בהשראת ההר "מונטסארט". הוא אחד משלושת המבנים הגבוהים בברצלונה וללא ספק אחד הבולטים בקו הרקיע של העיר. (http://www.torreagbar.com/).

בלילה, הבניין שמכוסה ב-4500 נורות LED מציג מופע מרשים של אור בצבעים בוהקים של צהוב, כחול, סגול ואדום המתבצע על פני כל המבנה, דבר שנועד להפוך אותו לאחת מנקודות הציון המרכזיות במראה הלילי של העיר ברצלונה במאה ה-21 (תמונה 25).

תמונה 25: Torre Agbar ברצלונה (מתוך האתר:  http://www.torreagbar.com)

 

לצד השבחים הרבים על המופע הלילי המרהיב ישנה גם לא מעט ביקורת. Charles Jencks כותב בספר The iconic building: the power of enigma (Jencks 2005) "רוח הרפאים רודפת את הכפר הגלובלי שלנו – רוח הרפאים של המבנה האיקוני. בעשר השנים האחרונות התפתח סוג חדש של אדריכלות, זו המונעת ע"י שאיפה לתהילה וצמיחה כלכלית מידיית. המונומנט המרשים מציב אתגר בפני האדריכלות הישנה". בביקורת של Lou Michel (Michel 1995), שאומנם נכתבה בהקשר אחר, אך חזתה את הנולד, נכתב כי "השימוש ב"נורות להט" בסביבה שלנו הגיע לקיצו ופיתוח של מקורות אור חדשים הגדיל את האפשרויות העומדות בפנינו. אולם לפעמים נראה כאילו תאורה סביבתית, זו של בניינים ורחובות הפכה לכלי פירסומי- שיווקי, מעין פריט אופנתי שחייב להיות ולהראות. משתמשים באור צבעוני בכל מקרה, לרבות במקרים בהם הוא איננו מתאים. אור צבעוני יכול להתאים במקרים מסוימים בלבד או כאשר הוא בעל חשיבות פונקציונאלית. הוא לא נחוץ כאשר הוא נותן לעיר חזות תיאטרלית, ועד כמה שזה יכול להקסים, תאורה שהתפקיד שלה הוא למשוך את תשומת הלב למטרות פירסום אינה מסייעת להפוך את העיר לנגישה יותר".

Torre Agbarהוא מוקד בעל כוח שמארגן את הסביבה ויוצר בלילה מופע חדש שמשנה את הקומפוזיציה בקו הרקיע של העיר ברצלונה ואת יחסי המרחב בין היום ללילה.

"Tribute In Light" הוא מיצג בעיר ניו-יורק שבו התאורה היא לשם אור. ללא אובייקט שאותו היא משמשת, האור הוא החומר ממנו עשוי המבנה. בתמונה מספר 26 ניתן לראות כיצד בעזרת שני פנסי ענק, המשגרים מעלה שתי אלומות אדירות של אור, נוצר מוקד רב עוצמה החולש על קו הרקיע של ניו-יורק ומשנה את הקומפוזיציה במרחב תוך יצירת שדה חדש של משמעות המכיל את העיר כולה. המיצג הוא מחווה של העיר לקורבנות פיגועי הטרור שארעו ב-11 בספטמבר 2001 והוא מופעל פעם בשנה על ידי ""The Municipal Art Society of New York (http://mas.org): "זהו מיצג של הוד ואור הנועד להנצחה וריפוי, כמו גם להזכיר לתושבים את האובדן העצום ממנו סבלו, אך גם את חוסנם ולכידותם כאומה".

מיצג האור מתנשא לגובה של 4 ק"מ וניתן להבחין בו ממרחק של 30 ק"מ. בהתייחסות אליו בניו-יורק טיימס תוהה הכותב האם האור בוקע מלמטה או שמא הוא מגיע ממעל? מה שהופך את המיצג למרשים בעיניו הוא היותו בעל איכות נעלה המביעה כבוד דומם אנונימי ומיסתורי (www.nytimes.com). גורדי השחקים של העיר הניצבים זה ליד זה בצפיפות ויוצרים קומפוזיציה מורכבת של שדות השפעה מצומצמים וגבולות סבוכים מתגמדים מול מוקד האור שמכנס את המרחב תחת שדה אחד בודד של משמעות.

תמונה 26: "Tribute In Light" ניו יורק. (מתוך האתר: nonrhotic.wordpress.com/2009/09 )

 

מגדלי המאה: אוקינוס ועוד ים הרחק משם נמצאת העיר ת"א. בלב העיר ממוקם מגרש חניה שבעבר אכלס את השוק הסיטונאי ובעתיד הוא מתוכנן להפוך למתחם מגורים ומסחר. השינוי מתרחש בלילה, כאשר סדרה של זרקורים רבי עוצמה המוצבים במרכז המגרש מאירים את שמי העיר בקרני אור (תמונה 27). (http://tlv.gindi.com/?p=466).

הזרקורים בשוק הסיטונאי פועלים בטכניקה דומה לזו של הזרקורים בניו-יורק טיימס, למעט מספר הבדלים. בעוד בניו יורק הזרקורים חסרי תנועה, בתל אביב הם בתנועה מתמדת ובכך נשלל מהצופה האפקט שבו הוא איננו יודע האם האור מגיע מלמטה או מלמעלה. הבדל נוסף הוא שבעוד המטרה בניו יורק היא לאחד את העיר סביב נקודה אחת מופשטת וחסרת מילים, מופע הזרקורים בת"א הוא חלק ממתקפת שיווק אגרסיבית הכוללת השתלטות על המרחב הציבורי לטובת אינטרס פרטי. כתבה בנושא שפורסמה באתר ynet (www.ynet.co.il) תחת הכותרת "מי נתן לגינדי את הזכות להאיר את השמים" נפתחת בהצהרה "שימו לב אנשים, אם אתם רוצים להאיר את השמים בזרקורי ענק, שהם לכאורה פרסומת, יתכן שאיש לא יעצור בעדכם, אם תעשו זאת מביתכם". גם כאן תפקידו של האור הוא לשנות את הקומפוזיציה של מראה הלילה וליצור מוקד חדש ובולט שחולש על המרחב והשיח הציבורי.

תמונה 27: הזרקורים מהשוק הסיטונאי בת"א (צולם ע"י י.ה).

 

שדות של אור: טכניקה נוספת של הארה נקראת "שטיפה". אנו שוטפים באור מרחב נתון ובכך יש לנו את היכולת להגדיר אותו ולנכס אותו. לחילופין במידה ונחשיך את המרחב, תיקבע משמעות אחרת, המאינת אותו מהסביבה. שימוש כזה באור מאפשר ארגון מחדש של מרחבים, הכלה של שטחים חדשים בשדה גובל וכדומה.

מינימרקט השדרה: שדרות בן ציון בת"א הוא מרחב ציבורי המיועד להולכי רגל, המחבר בין כיכר "הבימה" לרחוב המלך ג'ורג' ודיזנגוף סנטר. בתחילת השדרה בסמוך לכיכר "הבימה" ישנה חנות מכולת בשם "מינימרקט השדרה". זו חנות מכולת רגילה בתכלית שכמותה יש רבות בעיר. ממש בצמוד לה יש חנות נוספת המוכרת בגדי נשים. במהלך היום, גבולות ההשפעה של חנות המכולת על המרחב הציבורי מצומצמות לשטח החנות, כלומר עד המדרכה. קו הגבול בין המינימרקט לחנות השמלות הוא מובחן וברור ושתי החנויות משתלבות במרחב העירוני באופן שאיננו חורג מגודלן היחסי.

בלילה התמונה משתנה וזאת בעזרת גוף תאורה בדמות שלט פירסום של חנות המכולת (תמונה 28). התאורה החזקה הנובעת מהשלט שוטפת את האזור שבחזית החנות באור פלורסנט לבן וחזק, שגבולותיו חורגים בהרבה מעבר לתחום החנות, ששדה האור שלה כולל כעת גם את השדרה. זה שדה של אור שהחנות היא המוקד שלו וגבולות האירוע נמשכים לכל התחום שאליו מגיע האור.

 

תמונה 28: מינימרקט השדרה, שדרות בן ציון, תל אביב. (צולם ע"י י.ה)

 

 

כיכר רבין: כיכר רבין היא אחת הכיכרות המרכזיות של עיר ת"א, אם לא המרכזית שבהן. בספר רגעי תיקון הכיכר מתוארת באופן הבא: (חתוקה 2008). "כיכר מלכי ישראל (כך במקור) עוצבה במהלך שנות ה- 50 וה- 60 כחלל עירוני התחום על ידי בניינים בני שש קומות. חלל טוטאלי, נוקשה, חשוף, נטוש רוב שעות היום והלילה שאינו מאפשר להמלט מהסגירות הנוקשה שהוא מכתיב… בהיבט המרחבי הכיכר היא חלל עירוני בצורה של תבנית מלבנית, ללא קישוטים ותוספות. מידותיו העצומות של החלל והקשר הפיזי המיידי של בניין העירייה עם הרחבה, יוצרים  קשר היררכי בין השלטון המקומי השוכן בבניין לבין האזרחים המקיימים טקסים ואסיפות עם באתר. בניגוד לצחיחותה של הכיכר, סביבותיה הן אכסניה לפעילות יומיומית אינטנסיבית, כגון ישיבה בבתי קפה, ביקור בחנויות, משרדים עסקיים או המתנה לאוטובוס. הדיאלקטיקה של המקום מורכבת מסדרת ניגודים: חיי היום-יום מסביב לכיכר מול הייחוד של הכיכר עצמה, התכונה הרבה ברחובות התוחמים מול הצחיחות במשטח הכיכר, הפעילות של הפרטים בסביבות הכיכר מול השימוש הקהילתי בה". 

הכיכר מוארת בתאורת שטיפה כתומה מפנסי נל"נ המורכבים על עמודי התאורה המקיפים את הכיכר. הכיכר היא שדה של אור בתאימות צבע אפסית שבו שולט הכתום העכור וזה בניגוד למוקד, שהוא מבנה העירייה המואר באור לבן וחזק (תמונה 29). במרכז הכיכר ניתן להבחין בעץ הזית שנשתל ע"י העירייה לאחר שעץ אשל עתיק, שריד לצמחיה הטבעית שהייתה במקום, נעקר ממקומו מסיבות של בטחון הציבור. העץ הבודד מתאחד עם הצחיחות הכתומה העוטפת את הכיכר ונעלם לחלוטין מול הענק העירוני הלבן החולש עליו. מבנה נוסף הנמצא בכיכר הוא אנדרטת השואה של תומרקין שגם היא איננה מוארת בתאורה יעודית וזה בעקבות בקשה של האמן. סביב הכיכר נמצאים מבנים שבחלק מהם מורכבים שלטי פירסום המוארים באור לבן חזק. בכיכר רבין קיימת קומפוזיציה של מוקדים ושדות של אור שיוצרת מארג של משמעויות שמשתנה בין היום ללילה. השטיפה הכתומה והחד גוונית הופכת את הכיכר לשדה אחד רחב שבו נבלעים האלמנטים הנמצאים בה, בעוד שדות האור הלבן הנמצאים סביבה מוסיפים לעצמם עוצמה ונוכחות שחודרת דרך הגבולות הפיזיים של הכיכר במרחב התודעתי של המתבונן.

תמונה 29: כיכר רבין, ת"א. (צולם ע"י י.ה)

 

פעולה תאורנית פשוטה של הארת עץ הזית במרכז הכיכר, שהמחשה שלה ניתן לראות בתמונה 30 שעברה ריטוש חובבני, עשויה הייתה לשנות לגמרי את הקומפוזיציה של הכיכר על ידי יצירת מוקד חדש בלב הכיכר, שינוי זה היה מוסיף וקטור מעגלי סביב העץ ושובר את הוקטור הישר והחד של צפון דרום, מזרח מערב, השולט בכיכר.

תמונה 30: כיכר רבין בת"א והעץ "המואר". (צולם ע"י י.ה)

 

גבולות של אור, וקטורים של תנועה: בעזרת אור ניתן לסמן גבולות ולהגדיר את המהלך האורבני. האור מסמן את הצירים בהם "בטוח" או מותר וגם יפה לנוע או מאידך את המקומות מהם רצוי להמנע.

 קיר הגלילים הוקם בכיכר הסינמטק של תל אביב על ידי סטודנטים מבית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת ת"א, תחת התמה – "יש מאין". עיצוב התאורה לפרוייקט התבצע על ידי כותב עבודה זו, במסגרת הקורס "הסצינוגרפיה של האור" ובהנחיית המרצה, פרופסור בן ציון מוניץ. המטרה על פי האדריכלית האחראית על הפרויקט, אילה רונאל, הייתה לשנות את המהלך האורבני באזור ולהעביר את מוקד הפעילות מאיזור מדרגות הכניסה לסינמטק אל הרחבה.

בשרטוט (תמונה 31) ניתן לראות את תוכנית התאורה הראשונה של הפרויקט, שהתבססה על מערך תאורה היקפית, שבו התאורה מאירה את הקיר אבל גם את המשתמשים, כאשר הדגש הוא על המשתמשים ולא על המתבוננים. בדרך זו היה נוצר שדה רחב של אור שהגבולות שלו כוללים את הרחבה כולה והקיר הוא אלמנט בולט מהרחבה, אך עדיין חלק בלתי נפרד ממנה. ניתן לראות זאת בתמונה מספר 32, שבה הקיר מואר ממרחק, בהתאם לתוכנית המקורית, בעזרת פנסי פרופיל הכוללים לוחית גובו ליצירת טקסטורה של אור .

תמונה 31: תוכנית המתחם והארה. החיצים מראים את כיוון האור. (ביצוע כיתת אדריכלות + י.ה)

 

בפועל, הארת הקיר התבססה על גופי תאורה שנתלו על עמודים שיצאו מתוך הקיר והאירו אותו באופן ממוקד. (תמונה 33). להבדיל מתאורה היקפית, תאורה הממוקדת בקיר צימצמה את גבולות האירוע וניתקה את הקיר מהרחבה באופן ששינה גם את המשמעות הסביבתית שלו, מאלמנט שמתמזג בסביבה ומשמש את הציבור, לאלמנט מגודר בסביבה. הקיר הפך לסוג של פסל סביבתי שניתן לראותו אך לא לגעת בו. במובן הזה התאורה הכשילה את המטרה המרכזית של הפרויקט והיא הזהות האדריכלית של הקיר כמוטיב המשתלב בכיכר לשימוש הציבור. ייתכן שתוכנית התאורה המקורית הייתה משרתת את המטרה האדריכלית באופן טוב יותר. מאידך גיסא, המהלך התאורני של מיקוד התאורה בקיר עצמו, יצר לקיר, לדברי רונאל, נוכחות פנטסטית. הקיר היה משהו אחד ביום ומשהו אחר לגמרי בלילה ומרגע שכבו האורות בחצות, הוא הפך את עורו פעם נוספת למשהו שלישי. צמצום גבולות האור העצימו את הקיר והפכו אותו למוקד המרכזי של הכיכר, תוך שינוי מוחלט של האסתטיקה שלו ממחוספסת ואפורה לצבעונית וזוהרת. המהלך התאורני שנעשה בהחלטה של הרגע האחרון, הוכיח את עצמו מזווית הראיה של עבודת התאורה. הוא הראה כיצד בעזרת תאורה אנו יכולים לשנות את המשמעות של האובייקטים במרחב ולארגן את הפעילות האנושית בהתאם לאופי הארה.

תמונה 32: קיר הגלילים – שטיפה של אור. (צולם ע"י י.ה)

 

תמונה 33: קיר הגלילים מואר באופן ממוקד לכל האורך. (צולם ע"י י.ה)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

6.2  שלב ראשון – הגדרת הרגיון של שדה המחקר וקו הרקיע

תמונה 34: מפת הרגיון (מתוך האתר: Ymap).

 

המרחב אותו אנו חוקרים הוא יחידה רגיונלית המתוחמת בין שני מונומנטים אדריכליים מפוארים, כיכר אתרים והמרינה של ת"א מצד צפון והדולפינריום מצד דרום, שמגדירים רצועת חוף רצופה באורך של מעט פחות משני ק"מ. (תמונות 34,24). זו רצועת החוף המרכזית של העיר והיא בעלת שילוב יחודי של תבניות שימושי קרקע.

 

אנו מחלקים את המרחב לארבע רצועות אורך מרכזיות:

1. חוף הים: רצועת חול רחבה שנפרסת מהמרינה בצפון ועד לדולפינריום בדרום. זוהי רצועת החוף המרכזית של העיר ת"א ובה נמצאים חופי הרחצה עוד משנות העשרים. אלמנט יחודי המזוהה איתה הם שוברי הגלים שהוקמו בשנות ה – 70 והרחיבו את רצועת החוף, שבזכותה ובזכות הים הפך המרחב לאזור בעל ערך הנדל"ן בין הגבוהים בעיר. בספר נוף קדוש, כותב מיטשל (מיטשל 2009): "הנוף הוא מדיום ליחסי חליפין בין האנושי לטבעי, בין העצמי לבין האחר. ככזה הוא דומה לכסף: חסר ערך כשלעצמו, אבל מבטא פוטנציאל בלתי מוגבל של ערך…בדומה לכסף הנוף הוא כתב סתרים חברתי המסווה את הבסיס הממשי של ערכו. הוא עושה זאת ע"י הפיכת מוסכמות חברתיות לטבע והפיכת הטבע למוסכמה חברתית". בארגון "אדם טבע ודין" (א.ט.ד), המוסכמה החברתית מנוסחת כך: "ערכם של חופי הים לציבור אינו צריך הסבר. השלווה שמשרים נופיו הפתוחים עדיין, בארץ בה הפיתוח והצפיפות רק גוברים כל העת, יחד עם אפשרויות הקיט והנופש שהוא מאפשר, מבהירים זאת יותר מכל הסבר מלומד".

1. טיילת להט: משטח בנוי גרנית משובץ בספסלים וסככות. ההחלטה על בניית הטיילת התקבלה עם ביקורו בשנת  1922 של הנציב העליון הרברט סמואל בתל אביב, אז הוחלט להפוך את קטע החוף באזור רחוב אלנבי לטיילת על שם הרברט סמואל. בשנות הארבעים של המאה הקודמת נבנה קיר המגן שהוא דופן של הטיילת לכיוון החוף. שנות החמישים היו שנים גרועות לטיילת שהוזנחה עד תחילת שנות השישים, בהן הוחלט לשפץ ולפתח את הטיילת יחד עם חוף הים אולם רק בשנת 1974 החלה בנייתה של הטיילת החדשה כפי שהיא מוכרת לנו כיום.

תיאור חינני ובלתי מחייב של הטיילת ניתן למצוא באתר סברס (http://www.sabresim.co.il): "היא היתה ונשארה הבילוי התל אביבי הטוב ביותר ליום שטוף שמש. תיירים אוהבים אותה שלא לומר מעריצים, וגם ישראלים למדו שהיא מתקיימת לה במשך כל שעות היממה וכמו העיר היא לובשת צבעים אחרים בכל שעה או יום משעות השבוע. אז נכון, יש ימים שבהם המקטע הזה צפוף עד אימה, אבל עדיין נדמה שיש תמיד מקום לכולם. נכון שיש יותר מדי בתי בילוי מפוקפקים המקיפים את המתחם משני הצדדים ובחופים אבל לא ממש חייבים לשבת בהם, אפשר פשוט לעשות הליכה רגלית נעימה בשעות הבוקר, השקיעה ואפילו הערב והלילה. תמיד נעים שם, יש אפילו שמעדיפים את רוחות החורף הנושבות שם. איש איש וטעמו. הטיילת מכסה פשוט הכול. מזקנים היושבים לחמם עצמות בשמש ועד ספורטאים נועזים הרצים לאורכה".

1. כביש הרברט סמואל: כביש תלת מסלולי, חד סיטרי שבצידו המזרחי נתיב שירות הכולל גם אפשרות חניה ועצירה. הכביש הוא אחד הצירים המרכזיים המובילים מהעיר ת"א ליפו. על האופן והמשקל שיש למכונית הפרטית בעיצוב ובתכנון העיר המודרנית כתב  J. H. Crawfordבספר carfree cities (Crawford 2000) "אנחנו הפכנו את הנוף הנפלא של העולם החדש ולמעשה את כל הערים שלנו לשיכון עצום ואחיד למכונית…תוך כדי התהליך יצרנו סביבה יומיומית שהיא קטסטרופה אקולוגית, חסרת עתיד כלכלי, רעילה חברתית ומדכאת רוחנית". ההשפעה השלילית שיש לכביש הרברט סמואל על המרחב היא אכן לא פחות מקטסטרופלית. הכביש הוא מחסום גיאוגרפי שמפריד בין העיר לטיילת וחוף הים, מחסום שמונע תנועה חופשית של הולכי רגל שמבזבזים זמן רב בהמתנה לאור הירוק. הוא גוזל מהמרחב שטח רב ויקר ובנוסף לכל זאת הוא מרעיש ומזהם את הסביבה כולה. התאורה בכביש גם היא פועל יוצא של דרישות הבטיחות של כלי הרכב. הכביש והמכוניות הנוסעות בו הם הגורם בעל ההשפעה העיקרית על מראה המרחב ותבניות הפעילות.
2. הרצועה הבנויה: החזית של העיר עולה כחומה של מבנים ובהם בתי מלון ומגדלי מגורים, והמתחמים מבוצרים של השגרירויות האמריקאית והצרפתית. בין המבנים קיימים האזורים הפתוחים של מגרשי חניה וגן לונדון. את האזור הבנוי ניתן לחלק לשלושה חלקים, הראשון מרחוב גורדון בצפון ועד גן לונדון- הוא אזור המלונות הגדולים והשגרירות האמריקאית. בחלק זה נמצאות הכניסות האחוריות והירידה לחניונים של בתי המלון. החלק השני הוא מגן לונדון ועד רחוב גאולה – כאן נמצא את ריכוז העסקים ומסעדות החוף, שמתחיל מיד אחרי גן לונדון ומגיע לשיאו בכיכר הכנסת ובקניון בית האופרה. החלק השלישי הוא מרחוב גאולה ועד לדולפינריום – רצועה של מבני מגורים ללא שרותים כלשהם לציבור.

טלי חתוקה מתארת בספר רגעי תיקון את התפתחות הרצועה באופן הבא (חתוקה 2008): "בשנות ה-90 מרחב החוף מפורק ואקלקטי, תוצר של מדיניות התכנון בשנות ה- 60 והליכי הפרטה מואצים. לאורך קו החוף מתחזקת דופן גבוהה של בתי מלון, המתעבה בשנות ה- 80 וה- 90 ויוצרת נתק ויזואלי ופיזי בין העיר לים. מצדה המערבי של הדופן מתפתחים הטיילת, פארק וחופים מוסדרים והומים רוב ימות השנה…הפעולה האדריכלית בשנות ה- 90 היא ביטוי של שלושה שינויים מרכזיים: הראשון נוגע להיחלשותו של המערך הכלכלי-לאומי והתחזקותו של הסקטור הפרטי. כתוצאה מהצטמקות מדיניות הרווחה הופך ההגיון הכלכלי לדומיננטי ולכוחות השוק ניתן תפקיד של הובלה ושינוי, שבו למדינה נותרים רק תפקידי בלימה וויסות. כחלק מהגיון של הקפיטליזם המאוחר ולשם סירקולציה כלכלית, יוזמת העירייה חסרת האמצעים, בשיתוף עם החברות העירוניות ממשלתיות ויזמים פרטיים, סדרת תוכניות חלופיות מקבילות, סגמנטליות, לחוף. התוכניות המקבילות, בניגוד להיבטים הלאומיים כוחניים של שנות ה- 60, מצביעות על מסגרת של שיתוף שכוללת בו בזמן מדיניות של פירוק והפרטה, המשרתת את בעלי ההון ופיתוח רגיונלי של המרחב, המשרת את מדינת הלאום".

ישנם מספר צירי רוחב מרכזיים המוליכים מהעיר לכיוון רצועת הים:

1. צומת פרישמן: ציר תנועה חד סיטרי שמתחיל מכיכר רבין והמפגש שלו עם הרברט סמואל יוצר מוקד המשמש כצומת מרכזית בחלק הצפוני של המרחב ומאפשר וקטורים של תנועה בין רצועת החוף והטיילת והרצועה הבנויה.
2. גן לונדון: מוקד מרחבי המשמש גם כגשר להולכי רגל בין רחוב הירקון להרברט סמואל ווקטור של תנועה בין הרצועה הבנויה לטיילת.
3. רחוב טרומפלדור: ציר תנועה חד סיטרי ממרכז העיר שהמפגש שלו עם הרברט סמואל יוצר צומת מרכזית בחלק המרכזי של הרצועה ומאפשר ווקטורים של תנועה בין הרצועה הבנויה לטיילת.
4. כיכר הכנסת: הכיכר היא המוקד המרכזי במרחב וצומת המקשרת את רחוב אלנבי עם ציר הרברט סמואל.
5. רחוב דניאל: רחוב הנמצא בקצה הדרומי של הרצועה וממנו ניתן לפנות חזרה אל העיר. הרחוב משמש גם כצומת המאפשר תנועה של הולכי רגל בין הרצועות.

 

קו הרקיע, מחוף גורדון בצפון ועד כיכר הכנסת, מאוכלס בעיקר על ידי בתי המלון ומגדלי המגורים, הבנויים במרווחים גדולים זה מזה, ובמרווחים שביניהם ישנם מבנים נמוכים יחסית, כגון מלון דן והשגרירות האמריקאית, מגרשי חניה וגן לונדון. חוסר האחידות מבליט את המבנים הגבוהים אך גם מאפשר לצופה מרווח נשימה ומבט לפנים העיר. מכיכר הכנסת הופך קו הרקיע לקו תרתי משמע הנוצר על ידי חומה אחידה של מבני מגורים, שהבקיעים היחידים שבה הם לצורך הרחובות הצרים הפונים אל העיר. נקודת מבט אפשרית נוספת אל קו הרקיע היא מגבעת יפו. מהגבעה נראה קו הרקיע כחומה ישרה של מבנים ללא מרווחים, וזאת כתוצאה מזווית הראיה החדה.

בלילה מאופיין קו הרקיע במעט אור המגיע משלטי הפרסום שבראש מגדלי המגורים ובתי המלון הגבוהים (תמונה 35). מכיכר הכנסת ודרומה נעלמים גם מעט שלטי הפירסום והרקיע הוא קו שחור. מגבעת יפו קשה להבחין בין המבנים המאכלסים את קו הרקיע, זאת בשל זווית הראיה והמרחק.

תמונה 35: קו הרקיע של אזור החוף בת"א (צולם ע"י י.ה)

 

6.3  שלב שני – תבניות השימוש המרכזיות

המרחב הנחקר הוא אזור המאופיין במספר רב של בתי מלון, תיירים ותושבים מקומיים הנמצאים במקום למטרות של פעילות פנאי ונופש. בנוסף, האזור משמש כציר תנועה מרכזי לכיוון דרום העיר ויפו. רוב הפעילות המסחרית היא בתחום המזון והאירוח – מסעדות, בתי קפה, גלידריות וכיוצ"ב. המרחב כולו הוא שדה המאורגן על ידי הים, שהוא מוקד-על וכוח מורפולוגי שמעצב את מבנה החוף ומעניק למרחב את האיכויות האסתטיות והכלכליות שלו. אנו מאתרים במרחב ארבע תבניות שימוש מרכזיות:

6.3.1 תבנית ראשונה: הים וחוף הים

יום: תבנית השימוש המקובלת בשעות היום בחוף, היא נופש שחלקו פסיבי וכולל רביצה בשמש על גבי כסאות נוח, רובם בתשלום, או אקטיבי הכולל מנעד של פעילויות הנע ממשחק המטקות הקטלני ועד בניית ארמונות בחול. "כמעט כצפוי, חופי ישראל, וחופי הים התיכון בפרט, מושכים אליהם אינטרסים ואינטרסנטים רבים הלוטשים עיניהם אל הפוטנציאל המסחרי הרב הטמון בפיסות החוף המעטות שנותרו פתוחות לציבור. חוף הים, בנוסף להיותו "טבע" הוא גם "משאב מוגבל ומתכלה אשר לקשת רחבה של גורמים יש עניין בו, גורמי תיירות, יזמים וקבלנים פרטיים" (א.ט.ד). בשטח, האיום על המשאב החופי מתבטא בקיומה של תעשיה ענפה של השכרת כסאות נוח, המתפרשת על פני חלקים נרחבים של החוף ובד"כ בסמוך למסעדות החוף, שכמותן יש שש.

זרם המים העיקרי בים התיכון מגיע מן האוקיינוס האטלנטי אל הים התיכון דרך מיצר גיברלטר. הוא נע מזרחה לאורך חופי אפריקה, עד לחופים המזרחיים של הים התיכון ובהם גם ישראל וממשיך צפונה. בבדיקה ראשונית ניתן לראות שגם וקטור התנועה האנושי העיקרי על החוף הוא על הציר שנע מדרום לצפון ולהיפך. הוא מאפיין את התנועה של ההולכים על החוף וגם של אלה המשחקים במטקות או בכדור חוף. הוקטור הנ"ל מתקבע באמצעות מחסום גיאוגרפי של הכסאות, המאפשרים אותו לאורך קו המים ובשדרה שבין גוש הכסאות בחזית המסעדות והגוש המרכזי הנמצא בחוף. וקטור נוסף הוא ממזרח למערב ולהיפך, והוא מאפיין את התנועה מהחוף לטיילת ובחזרה.

לילה: בלילה משתנה תבנית השימוש בחוף, הוא נטוש ברובו וכסאות החוף מקופלים ומותירים את משטח החול פתוח. על החוף מתקיימות שתי פעילויות מרכזיות, האחת של רצים ומטיילים לאורך קו המים והשניה של מבלים במסעדות החוף. ברצועת החוף לא קיימת מערכת הארה ציבורית, מה שעוזר לשמר את תחושת הלילה במקום. חריג לכך היא מערכת התאורה הנמצאת בחוף גורדון שעושה בדיוק את ההיפך, ומאירה את החוף באור יקרות לטובת משחקי כדור חוף ליליים. הארה זו, בנוסף לעוצמת האור מהטיילת ומהכביש וממסעדות החוף, כל אלה יוצרים זיהום אור המשפיע על המראה הלילי ברצועת החוף.

 

אלמנטים בולטים בחוף הים :

בחוף הים קיימת חלוקה מנהלתית לחמישה חופים מוכרזים: גורדון, פרישמן, בוגרשוב, ירושלים ואביב. בכל חוף קיים מבנה הכולל את שרותי החוף, כמו תחנת המשטרה, העזרה הראשונה, השרותים ומסעדת החוף. על החוף פועלות שש מסעדות, אחת לכל חוף ושתיים בחוף אביב. כל מסעדה היא מוקד אזורי שיש לו שדה השפעה בתחום הכסאות והשולחנות הנפרשים בצמוד לה באישור העירייה, באופן הדומה בתכלית לכל בית קפה בעיר שמציב כסאות ושולחנות על המדרכה בחזית. השטח אותו מנכסות המסעדות הוא מלבן מכוסה בשמשיות רחבות, ובכמה מהן קיים גם חבל התוחם את השטח לטובת השימוש הבלעדי של המסעדה ולקוחותיה. רצועה צרה של חול מפרידה בין המסעדה לבין מיזם חופי נוסף של כסאות חוף ושימשיות המגיעות כמעט עד קו המים. זו תבנית מרחבית שחוזרת ונשנית בכל החופים (תמונה 36):

• מוקד, שהוא המבנה המקורי של המסעדה הצמודה לטיילת (בירוק).
• שדה בעל זיקה מלאה למסעדה בתחום הצמוד לה (בצהוב).
• רצועה פתוחה למעבר של הציבור (התחום בין הצהוב לכתום).
• התרחבות של הריהוט החופי לשדה גדול המגיע כמעט עד קו המים, שהוא למעשה המרחב הכלכלי הנמצא בתחום ההשפעה של המסעדה, והמיקום שלו נגזר ממיקום המוקד (בכתום). הווקטורים על החוף הם צפון-דרום לאורך החוף, מזרח-מערב בירידה או עלייה מהחוף ותנועה מהאזורים הפנויים למעבר (חצים באדום).

 תמונה 36: תבנית יום בחוף פרישמן. (מתוך Google Earth ונערך ע"י י.ה)

 

בלילה התבנית משתנה (תמונה 37), כאשר כסאות החוף נעלמים ומסעדות החוף מגדילות את שטח ההשפעה שלהן בעזרת תאורת שטיפה המגדילה את שדה ההשפעה של המסעדה עד קו המים, תוך הבלטה של עצמן במרחב (השטח בצהוב). מעיריית ת"א נמסר לנו כי קיים אישור להצבה של כסאות ושולחנות על החוף בחזית המסעדה ולגבי נושא התאורה התחום מורכב ואין בנמצא חקיקה המסדירה את הנושא.

תמונה 37: חוף פרישמן לילה. (מתוך Google Earth ונערך ע"י י.ה)

 

פירוט האלמנטים:

• חוף גורדון – יום:

המוקד: מסעדת חוף גורדון צמודה למבנה הטיילת. זהו מבנה מעוגל ובו מספר שולחנות וכסאות, לאלו המעדיפים לשבת בפנים, כאשר רוב ההשקעה מנותבת אל מחוץ למסעדה, על החוף.

השדה: תחום ההשפעה הישיר של המסעדה מוגדר באופן ברור על ידי סדרה של שמשיות מסיביות וגדולות היוצרות גג מעל תחום הישיבה שאותו מנכסת המסעדה על החוף.

הגבולות: גבולות ההשפעה של המסעדה הם בתחום המוגדר של הכסאות שאותם היא מציבה על החוף.   

 

• חוף גורדון – לילה:

מוקד 1- אזור משחקי החוף: אזור המשחקים בחוף גורדון הוא מוקד חדש שנוצר במרחב בזכות  מערכת התאורה המסיבית שהותקנה ע"י העירייה, ששוטפת את החוף כולו באור לבן וחזק בעזרת פנסי מטל היליד W1000 המותקנים על עמודים גבוהים (תמונה 38). הפנסים שהותקנו בחוף הם פנסים זהים לאלו המשמשים לתאורה של מגרשי ספורט, פנסים מסוג  Daylight, שהם בעלי טמפרטורת אור מתואמת גבוהה ותאימות צבע טובה. תפקידה של התאורה במקרה הנוכחי הוא פונקציונאלי – היא מאפשרת יצירה של אווירה אורבנית באזור של פעילות ספורט הפתוח לכלל הציבור. הפגיעה במראה הלילי מתאזנת מול צרכי הציבור, השקעה באמצעי תאורה בעלי איכות אור טובה והגבלת זמן הפעילות עד השעה 22:00.

השדה: השדה הוא החוף כולו, כולל הירידה, רחבת המלונות ועד מעבר לקו המים לתוך הים.

הגבולות: גבול ההשפעה על המראה הלילי מגיע עד גבעת יפו בדרום, אך בצפון הוא מוגבל על ידי כיכר אתרים והמרינה שחוסמים במשהו את האור.

תמונה 38: חוף גורדון. (צילום ע"י י.ה)

 

מוקד 2 – מסעדת חוף גורדון: המסעדה שבחוף גורדון, שנאלצת להתמודד עם מוקד האור האימתני הנמצא בסמוך לה בוחרת באסטרטגיה המורכבת משתי שכבות הארה: השכבה הראשונה היא סדרה של מנורות שולחן דקורטיביות, שמונחות על שולחנות המפוזרים על החוף בתחומי שדה ההשפעה שלה. המנורות מאירות באור חלש, בטמפרטורה נמוכה ותאימות צבע מצוינת ויוצרות סביבה נעימה המדמה ישיבה בסלון ביתי. מעבר לשאלה האתית הנוגעת לזכותה של המסעדה להשתלט על המרחב הציבורי, מדובר בבחירה המהווה ניגוד משמעותי הן לעוצמה הפולשנית של האור הלבן מאזור משחקי הכדור הסמוך מצפון והן לבחירה הצבעונית של המסעדות הנמצאות מדרום (תיאור בהמשך), תוך יצירת אווירה המצליחה לשמר תחושה של אינטימיות בסביבה מוצפת אור. שכבת ההארה השניה כוללת מספר נחשי אור אדומים בצורה של דקלים, שמפוזרים מסביב לאזור הישיבה. הם אינם מאירים דבר זולת עצמם ומשמשים כאלמנט תאורה דקורטיבי בלבד (תמונה 39). במידה ונצא מנקודת ההנחה כי מדובר בזכותם החוקית והלגיטימית של בעלי המסעדה להציב את הדקלים האדומים על החוף הציבורי, נשאלת השאלה האם מדובר באלמנט המשפר את המראה הלילי של החוף ומעניק לו ערכים הקשורים ביופי, יצירה אמנותית ועניין או שמא הערכים הם קיטש וכיעור פתאטי. לשאלה כיצד היית מגדיר את האווירה במקום ענה זוג אחד את התשובה: נעימה וטובה. כאשר הפנינו את תשומת ליבם לדקלים התגובה הייתה: זה מצחיק. זוג נוסף טען שלדעתו זה נראה כאילו בעל החוף אסף מנורות שנזרקו מאחד המלונות והציב אותם על השולחן. לגבי הדקלים הם טענו: "הם נראים כאילו הפילו אותם מאיזה מטוס בדרך לעזה" וכאשר ביררנו למה הכוונה התשובה הייתה: זה ערבי. על השאלה שהופנתה לאחד מעובדי המסעדה כיצד נבחר העיצוב, ענה העובד בשאלה: מה דעתך? כאשר עניתי שאני אוהב את המנורות אבל הדקלים יכולים להיות בעיה, הוא ענה: על טעם וריח אין מה להתווכח, וזה גם היה סימן לסוף הדיון.

השדה: שדה ההשפעה של המסעדה אומנם מוגבל ע"י המוקד רב העוצמה של מגרשי הכדור חוף, אולם המסעדה בכל זאת מצליחה להרחיב את שדה ההשפעה שלה במרחב בעזרת שימוש באלמנטים, שאומנם קיים ויכוח על האיכויות האסתטיות הגלומות בהם, אך הם עדיין מצליחים להבליט את מיקומה במרחב, בעיקר לאלה הצופים מהטיילת.

הגבולות: הגבולות על החוף כוללים את כל התחום משובר הגלים של המרינה ועד מסעדת פרישמן בדרום, שמהם ניתן להבחין בעצי הדקל המוארים. מאזור הטיילת ניתן להבחין בנקל בעיצוב המואר של החוף.

 

תמונה 39: מסעדת חוף גורדון לילה (צילום ע"י י.ה).

• חוף פרישמן – יום:

המוקד: המסעדה בחוף פרישמן הקרויה בשם "סופרישמן". זהו קומפלקס הכולל חצי כדור מקורה ומרפסת רחבה. המבנה של המסעדה צמוד לקיר הטיילת.

השדה: מלבן של כסאות ושולחנות בגודל 14X20 מטר הכולל גם את השימשיות, ומגודר בחבל המסמן את תחום שלטונה של המסעדה על גבי החוף. גם במקרה של מסעדת פרישמן כסאות החוף הנמצאים בהמשך לכיוון קן המים הם בשדה ההשפעה שלה ומשמשים כעורף הכלכלי של המסעדה.

הגבולות: הגבולות של השדה הינם גבולות פיזיים הנוצרים, שוב, בעזרת הכסאות והחבל.

• חוף פרישמן – לילה:

המוקד: המסעדה בחוף פרישמן מסומנת היטב במרחב כבר בירידה מהטיילת בעזרת עמודי תאורה המפיצים אור לבן חזק ובוהק ושוטפים את המרחב. על החוף המסעדה שוטפת את האזור שבחזית המסעדה בעזרת פנסי מטל-היליד בצבעי סגול וכתום (תמונה 40). המיקום הנמוך של גופי התאורה מחייב כיוון אופקי שלהם, שהתוצאה שלו היא חוסר שליטה על גבולות השטיפה וחריגה מעבר לתחום אותו  מעוניינים להאיר שהוא אזור הישיבה. האור נזרק למרחק ותוך כדי כך גם גורם לסינוור של הציבור שמטייל על החוף. שימוש בצבע על מנת לרכך את השטיפה או בניסיון להפוך אותה למשהו מעט יותר "יפה" זו טכניקה מקובלת במקרים מסוימים, אולם התוצאה בחוף פרישמן היא עדיין שטיפה בתאימות צבע אפסית ששוטפת את המרחב בכתום סגול עכור חסר טעם. האופן שבו בוחרים בעלי המסעדה להאיר את ה"נכס" שברשותם גורם לזיהום של אור שפולש באגרסיביות לאזורי חוף ציבורים שלהבדיל מבמקרה של התאורה העירונית לאזור משחקי החוף, כאן מדובר בשטחי ציבור שגורם פרטי משתלט עליהם  לצרכיו האישיים.

השדה: השדה של המסעדה מתרחב כמעט עד קו המים.

הגבולות: המסעדה בחוף פרישמן מרחיבה את הגבולות שלה לכל תחום החוף עד המסעדות השכנות לה מצפון ודרום. גם צופה שעומד על גבעת יפו או באחד המגדלים יבחין בה בנקל.

תמונה  40: חוף פרישמן. (צילום ע"י י.ה)

 

• חוף בוגרשוב – יום:

המוקד : המסעדה מבוססת על התבנית התיכנונית של כל מסעדות החוף, מבנה בסיסי שצמוד לטיילת ובו נמצאים גם שרותי החוף השונים. המסעדה בבוגרשוב היא במבנה מרובע, שגדל והתפתח לכיוון החוף. להבדיל מסופרישמן במסעדה זו החלק המקורה רחב יותר וכולל גם בר ישיבה.

השדה: מחוץ למבנה נמצא תחום הכסאות על החוף. הגודל שלו הוא 20X30 מטר ולהבדיל מסופרישמן הוא איננו מגודר. בחזית שלו, במרחק 20-30 מטר נמצאים הכסאות ושימשיות החוף. גם כאן מדובר בריבוע רחב התופס את רוב שטח החוף. מצד דרום קיים רציף סלעים הנמשך מהחוף ועד קו המים שחוסם את תחום הכסאות.

הגבולות: תחום הכסאות והשולחנות.

 

• חוף בוגרשוב – לילה:

המוקד: המסעדה בחוף בוגרשוב ממצבת את עצמה כמוקד מרחבי כבר בירידה מהטיילת בעזרת פנסי לד אדומים ומסכי נורות זעירות של חג המולד. פנים המסעדה צבוע גם הוא באדום בוהק שנוצר מתאורת לד המותקנת על המשקופים. פנסי לד אדומים נוספים שוטפים את כל אזור החזית של המסעדה, בשילוב של חרוטי פיברגלס אדום הפזורים בין רהיטי החוף שמגיעים כמעט עד קו המים. המוקד שהיה מצומצם לתחומי המסעדה והחזית במשך היום, מתרחב ומגיע עד קו המים (תמונה 41). להבדיל מהמסעדה השכנה שבחוף פרישמן, בחוף בוגרשוב טכניקת הארה נקודתית יוצרת מיקוד של אור שמרכז את התאורה באזור הנדרש, אולם הנראות והבולטות שלהם במרחב, בעיקר כאשר מדובר במספר רב של חרוטים המכונסים יחד, היא משמעותית. דבר נוסף הוא ספקטרום האור שמצומצם לטווח האדום שהוא גוון צבע חזק ודומיננטי המשתלט על הראייה ובנוכחות צבעים אחרים כמו ירוק או כחול נותן תחושה שהוא קרוב יותר. האדום וגווניו מסמלים ספקטרום רחב של תחושות אנושיות כגון עוצמה ואנרגיה, אהבה ומיניות ומצד שני כעס, שנאה, סכנה ומלחמה. בחוף בוגרשוב האדום משתלט על הכל. לשאלה כיצד היית מתאר את האווירה במקום ענתה נשאלת אחת: יותר מידי אדום, לא היה מזיק קצת אור נורמאלי. כאשר שאלנו, מה בדיוק הבעיה היא ענתה, זה קלסטרופובי, לא נעים. נשאל נוסף ענה: זה טריפ אבל לא הכי טוב. אולי היו צריכים לשים עוד צבעים חוץ מאדום, הייתי שם קצת כחול, ירוק, לא יודע משהו חוץ מאדום. אדם אחר ענה: מגניב לאללה, כמו באיים בתאילנד.

השדה: השדה של המסעדה מתרחב בעזרת חרוטי הפיברגלס האדום הנפרשים עד קו המים. שדה של אור אדום ממצב את המרחב שמסביב למסעדה כתחום הנמצא בהשפעתה המיידית והשטח הציבורי הופך לשטח פרטי. התאורה עצמה איננה חורגת במידה רבה מעבר לתחום הכסאות.

הגבולות: גבולות ההשפעה של המסעדה הם הנתון שעובר את השינוי המשמעותי ביותר והם מתרחבים לכל המרחב שנמצא בין המסעדה שבחוף פרישמן מצפון ועד זו שבחוף ירושלים בדרום. מכל נקודה על גבי החוף ניתן להבחין בגוש האור האדום. גם צופה מגבעת יפו, או מהמגדלים ובתי המלון יבחין במסעדה.

תמונה 41: מסעדת בוגרשוב (צילום ע"י י.ה).

• חוף ירושלים – יום:

בחוף ירושלים ישנן שתי מסעדות חוף, מסעדת "צפוני" ומסעדת "בננה ביץ".

המוקד – מסעדת צפוני: מסעדת צפוני היא מבנה זוויתי צמוד לקיר הטיילת הנמצא כולו על החוף ללא תוספת למבנה המקורי.

השדה: מבנה סטנדרטי של כסאות ושולחנות על גבי החוף, מחופים בשימשיות.

הגבולות: תחום הכסאות והשולחנות.

המוקד – מסעדת בננה ביץ: מסעדת בננה ביץ נמצאת במבנה הצמוד לטיילת שנשמר כטרסה פתוחה ומשמשת כבר פתוח וכולל גם את שירותי החוף השונים.

השדה: כסאות ושולחנות חוף המסודרים בחזית המסעדה בתבנית המקובלת על החוף.

הגבולות: תחום הכסאות והשולחנות.

• חוף ירושלים – לילה:

המוקד – מסעדת צפוני: התרחבות המוקד במסעדת צפוני נעשית בשני מרחבים נפרדים. הראשון הוא   בחזית המסעדה (תמונה 42) ובו מופעלת סדרה של עמודי תאורה דקורטיביים בצבעי לבן-אדום-כתום, המאירים באור חלש שאיננו מסנוור ומצליחים לשמר תחושה של אינטימיות. השני הוא במרחב שמצפון ומדרום למסעדה ובו מופעלים פנסי נל"נ בצבע כתום, בטמפרטורת אור גבוהה ובתאימות צבע נמוכה. פנסים אלה שוטפים את החוף באור חזק ואגרסיבי תוך שהם מסנוורים את ההולכים ושבים, יוצרים זיהום אור חריף שפוגע אנושות במראה הלילי של החוף והופכים את הכל לכתום-צהוב דלוח (תמונה 43). זו פעולה אלימה במרחב הציבורי המאפשרת ניכוס של חלקים רחבים של החוף בידי גורמים עלומים.

השדה: המסעדה מרחיבה את השדה שלה למרחב החוף כולו ועד קו המים.

תמונה 42: המרחב שמול מסעדת צפוני (צילום ע"י י.ה).

 

תמונה 43: מסעדת צפוני – המראה מהצד (צילום ע"י י.ה).

 

המוקד – בננה ביץ: מסעדת בננה ביץ הינה בר פתוח שרחבת החול הנמצאת בחזיתה היא תחום הפעולה העיקרי שלה. שלושה עמודים ועליהם פנסי LED שוטפים את האזור הנמצא בחזית המסעדה עד קו המים באור סגול צהוב וירוק, ויוצרים יחד מניפה של צבע המגיעה עד לקו המים, שמסנוורת את העוברים ושבים ומנכסת את המרחב הציבורי לטובת האינטרס הפרטי של בעל המסעדה. פנסי הלד הפועלים על ספקטרום אור חלקי בלבד הם אלמנט תאורה שאיננו מאפשר חיות של צבעים באזור אותו הם מאירים. השימוש בתאורת לד גדל ומתרחב בעקבות היתרונות הרבים שיש ללד על פני סוגי מכשירים אחרים, וכפועל יוצא מכך, זריקה של צבע על משטחים רחבים, ללא מחשבה האם הצבע נחוץ ומתאים.

השדה: האזור שבחזית המסעדה עד קו המים.

הגבולות: המסעדה מרחיבה את הגבולות שלה לכל חוף ירושלים.

• חוף אביב- יום:

המוקד: מסעדת בלו בירד היא מבנה מעוגל גדול יחסית לשאר המסעדות, הוא נמצא כולו על החוף וכולל בנוסף למסעדה גם חנויות לציוד גלישה ואופנה. הבדל נוסף הוא מרפסת ישיבה הנמצאת בתחומי המבנה ומשמשת את באי המקום, מה שלא מונע את הצבתם של כסאות החוף כמקובל.

השדה: כסאות ושולחנות בחזית המסעדה.

הגבולות: תחום הכסאות והשולחנות.

• חוף אביב – לילה:

המוקד: המרפסת השייכת למבנה יחד עם השטח הנמצא בחזית המסעדה, זוכים בלילה לתאורת שטיפה שהיא הסטנדרט בחוף, הווה אומר, פנסי נל"נ ששופכים אור בתאימות צבע נמוכה ובאופן בלתי מוגבל על כל המרחב הציבורי ומנכסים אותו לטובת האינטרסים הפרטיים של בעל המסעדה (תמונה 44). דעה מנוגדת הרואה זאת בחיוב מוצגת על ידי מנהל מחלקת המאור בעירייה, רפי סימן טוב, שלדעתו הארה של הים והגלים בלילה תורמת למראה הלילי של החוף. לראות עיניו הארה של כל אזור החוף הייתה יכולה להועיל ולשפר את המראה הלילי של חוף הים, כמובן בתנאי שזה נעשה באופן מקצועי .

השדה: המסעדה מרחיבה את תחום ההשפעה שלה עד לקו המים ולכל המרחב שמצפון ומדרום לה.

תמונה 44: מסעדת בלו בירד (צילום ע"י י.ה)

 

6.3.2 תבנית שניה: טיילת  להט

יום: הטיילת כשמה כן היא, מקום לצעידה לאורך החוף מבלי צורך להתלכלך בחול. אם הים הוא הטבע הפראי והחוף הוא הטבע המבוית, אזי הטיילת היא הקו הקדמי של העיר הבנויה. הטיילת משמשת כאזור ביניים שממנו המתרחצים נעים מהמקום בו ירדו מכלי הרכב, אל החוף אליו הם מבקשים להגיע. למשל, אדם המעונין להגיע לחוף ירושלים יחנה את רכבו בחניון הדולפינריום ויצעד על הטיילת עד למקום שבו יבחר לשבת.

לילה: לאורך רצועת הטיילת מוצבים סדרה של עמודי תאורה, שמטרתם הארה של הטיילת לטובת ההולכים ושבים. העמודים נישאים לגובה של 4 מ', נמצאים במרחק של כ- 20 מטר האחד מהשני, וכל אחד מהם כולל שישה כדורי פיברגלס, גוף תאורה הנקרא בשם Citylight (שם זהה לאלמנט תאורה אחר המיועד לשטיפה רחבה) שבתוכו נורת מטל-הייליד. התוצאה המתקבלת היא אור לבן חזק השוטף את הטיילת ומגיע גם עד רצועת החוף השכנה. תחושת הלילה איננה קיימת על הטיילת, היא מופרת ע"י תאורת הטיילת ותאורת הכביש, שיחד עם פנסי המכוניות מסנוורת את הולכי הרגל ופוגעת במראה הלילי. נקודה מעניינת בהקשר לגוף התאורה המותקן בטיילת, היא מבנה הכדור שלו, שמאיר גם לכיוון השמיים באופן שיוצר שורה של אורות המסמנים את קו החוף עבור נוסעי המטוסים בדרך לנחיתה בנתב"ג. לדבריו של רפי סימן טוב ממחלקת המאור בעיריית ת"א, עדיין לא נמצא אלמנט תאורה אחר, שיכול לספק אפקט דומה.

מאפיינים בולטים בטיילת:

• מרפסות הירידה לחוף- יום:

המוקד: הטיילת היא מרחב הומוגני כמעט לחלוטין, ללא מאפיינים יוצאי דופן, למעט ארבע בליטות שהן הגגות של מסעדות החוף המשמשות כמעין מרפסת היוצאת מהטיילת לתוך אזור החוף. הן מלוכלכות ובעיקר לא מנוצלות. האזור שבו הן קיימות הוא מקום לרדת ממנו אל הים ולא מקום להשקיף ממנו אל הים. הן קיימות אחת בחוף פרישמן, אחת בחוףבוגרשוב, ושתיים בחוף ירושלים.

השדה:  תחום המרפסת.

הגבולות: תחום המרפסת.

• מרפסות הירידה לחוף – לילה:

המוקד: חלקן העליון של המרפסות איננו מואר בלילה והוא מקום שאיננו מזמין את הציבור לעלות אליו ולכן בלילה המרפסות "נעלמות".

השדה:  תחום המרפסת.

הגבולות: תחום המרפסת.

 

• כיכר הכנסת – יום:

המוקד: אזור כיכר הכנסת הוא מוקד יחודי לאורך תוואי הטיילת. הוא כולל אזור ישיבה רחב ופתוח אל הים. הכיכר מנקזת אליה את התנועה מרחוב אלנבי. כיכר הכנסת היא דוגמה למה שהטיילת צריכה להיות. מקום פתוח אל הים, המשתלב עם החוף ממערב ועם העיר ממזרח.

השדה: החלק של הטיילת בכיכר הכנסת הוא המשכה של הטיילת אבל בצורה שונה ולכן השדה של הכיכר חופף לתחום המוקד ואיננו חורג מהגבול של מבנה הטיילת.

הגבולות: הגבולות הם הכביש ממזרח והחוף ממערב. בצפון ובדרום אין לכיכר גבולות מסומנים וחדים והגבול הוא תחום האירוע.

תמונה 45: כיכר הכנסת, ת"א (צילום ע"י י.ה)

 

• כיכר הכנסת – לילה:

המוקד: כיכר הכנסת מוארת באור בעזרת עמודי התאורה העירוניים שמצופפים יחד באזור הכיכר. הכיכר שומרת על הקשר שלה עם הכביש שמאחוריה והתאורה שלה מאוחדת אם זו של הכיכר בכביש וחודרת אל החוף. בנוסף ישנם בכיכר זוג פנסי נל"ג המכוונים לכיוון החוף ומאירים את לוח האבן הנמצא ליד הגבול עם החוף ומאירים את הרחבה באור לבן שחודר אל החוף ויוצר זיהום אור. אופן הארה של הכיכר זהה במאפייניו לשאר חלקי הטיילת, כמו גם לתאורת הכביש, ובכך גורם לכיכר להבלע בבליל האורות שמסביב מבלי להדגיש את היחודיות שלה. (תמונה 45)

השדה: השדה של הכיכר מתרחב מערבה על חשבון החוף בזכות אלמנט התאורה החודר אליו. מצד מזרח השדה שלה מוגבל ע"י עוצמת הארה של רצועת הכביש והרצועה הבנויה.

הגבולות: גבולות הכיכר הם הכביש ממזרח, קו המים ממערב ובצפון – דרום אין לכיכר גבולות מסומנים וחדים והגבול הוא תחום האירוע.

 

6.3.3  תבנית שלישית: הכביש

יום: כביש הרברט סמואל הוא כביש סואן ובציר הראשי שלו לא ניתן לחנות או לעצור באופן בטוח. כאשר אין פקקי תנועה כלי הרכב נוסעים בו במהירות רבה, דבר שהופך אותו למחסום גיאוגרפי בין החוף והטיילת לעיר. הכביש, מעבר להיותו מחסום גיאוגרפי בלתי עביר כמעט, גם מרעיש ומזהם. הוא פוגע במרחב באופן אנוש, מרסק את הרוגע של הים ופוגע בנגישות של הולכי הרגל לטיילת ולחוף. הציר הנוסף, זה המשמש לנסיעה איטית וחניה, עמוס ברוב שעות היום.

לילה: ברצועת הכביש קיימת מערכת של עמודי תאורה הנמצאים בגדה המזרחית של הכביש במרחק של 20 מטר אחד מהשני ובגובה של כשישה מטר. על כל עמוד ישנם שלושה אלמנטים של תאורה מסוג Citylight, זהים לאלה שבטיילת, ששניים מהם פונים לעבר הכביש, ואחד למדרכה השייכת לרצועה הבנויה. כפי שכבר נאמר, מבנה גוף התאורה היחודי מאפשר הארה גם לכיוון השמיים באופן שיוצר קו אור שאותו יכולים לזהות נוסעי המטוסים. בנוסף למערכת העירונית, לכל כלי רכב יש את מערכת התאורה העצמאית שלו והתוצאה המתקבלת משילוב כוחות זה היא זיהום אור חזק המעצב את מראה המרחב כולו.

 

מאפיינים בולטים בכביש

• צומת פרישמן- יום:

המוקד: צומת פרישמן היא צומת מרכזית אליה מגיעים כלי רכב ממרכז העיר. זו צומת שווקטור התנועה שלה הוא לכיוון דרום בלבד במידה ואתה נע בכלי רכב.

השדה: תחום הצומת בקו הרמזורים.

הגבולות: גבולות ההשפעה של הצומת הם פועל יוצא של עומס התנועה.

• צומת פרישמן – לילה:

המוקד: הצומת מוארת בתאורת דרכים סטנדרטית של עמודי ראש קוברה ופיזור אור רחב מנורות נל"נ בכתום עכור ובתאימות צבע אפסית. אופן ההארה בנורות מסוג זה ואופן הפיזור מועיל לצורכי בטיחות כלי הרכב בלבד, ללא כל יתרון להולכי הרגל.

השדה: אזור הצומת מתרחב בשל זריקת האור ההיקפית.

הגבולות: גבולות הצומת מרחבים לכל השטח הנראה.

• כיכר הכנסת – יום:

המוקד: כיכר הכנסת היא המקום בו מתחברת תנועה מרחוב אלנבי והיא דוגמא קלאסית למוקד שמארגן את המרחב סביבו. המבנים באזור הכיכר בנויים במעגל היקפי סביבה והיא מקיימת קשר עם הטיילת שמובילה  ממנה אל הים.

השדה: השדה של הכיכר הוא כל המרחב הכולל את הטיילת והמבנים שצורתם נגזרת ממבנה הכיכר והם כולם פונים אליה.

הגבולות: גבולות הכיכר הם לאורך שפת הכביש.

• כיכר הכנסת – לילה: 

המוקד: בלילה הכיכר היא מוקד של אור המורכב משילוב אלמנטים של תאורה מהאיזור הבנוי והטיילת יחד עם אלה של הכביש. התוספת של תאורת הכביש בנקודה הספציפית היא פנסי נל"נ שתאימות הצבע שלהם היא 0. התוצאה איננה מלבבת (תמונה 46) והצהוב העכור שוטף את האזור כולו.

השדה:  השדה של הכיכר מצטמצם והיא נבלעת בעוצמת התאורה של המבנים סביב לה.

הגבולות: שולי הכביש.

תמונה 46: כיכר הכנסת (צילום ע"י י.ה).

 

6.3.4  תבנית רביעית- האזור הבנוי

יום: בשעות היום ובעיקר בקיץ, המקום הומה מתרחצים העולים או יורדים אל הים. אנשים מנצלים את  שרותי החנויות והמסעדות הנמצאות באזור שבין גן לונדון לבנין האופרה. למעט החלק האמצעי הרצועה איננה מסבירת פנים להולך הרגל. המדרכה צרה ומלאה בחסמים כמו שולחנות, מכוניות או מחסומים תרתי משמע של השגרירויות. רצועת הכביש היא חסם גיאוגרפי שמפריד את הרצועה הבנויה לעורף הכלכלי הטבעי שלה  – חוף הים והטיילת, דבר שמונע ממנה להתפתח.

לילה: בלילה האזור הופך מחוליה המקשרת בין העיר לים למקום שהוא היעד המרכזי לפעילות במרחב, דבר הבא לידי ביטוי בתנועה באזור המסעדות ובתי הקפה שבמרכז הרצועה. החלק הצפוני של הרצועה הבנויה נשאר שומם יחסית וכמעט ללא תאורה, למעט זו העירונית, כאשר יוצא מהכלל הוא מלון דן הדואג להאיר את חזיתו המצוירת הפונה לים. האזור שמכיכר הכנסת ודרומה מאופיין בבנייני מגורים ובתאורה חלשה המאירה אזור מקורה בחזית המבנים.

 

אלמנטים בולטים באזור הבנוי:

• מגרש החניה בצמוד לשגרירות צרפת – יום:

המוקד: מגרש חניה לא גדול צמוד לשגרירות צרפת.

השדה: תחום המגרש.

הגבולות: המגרש מתוחם על ידי המדרכה ומבנה שגרירות צרפת.

• מגרש החניה בצמוד לשגרירות צרפת  – לילה:

המוקד: במגרש מופעלים זוג פנסי נל"ג המותקנים בגובה אדם ומסנוורים באופן קשה את העוברים ושבים ופוגעים במראה הלילי של האזור ובכך הופכים את שדה ההשפעה של מגרש חניה לרחב מכפי מידותיו.

השדה: שדה ההשפעה של המגרש פולש לאזור המדרכה ולכל האיזור סביבו המושפע מהסינוור של התאורה.

הגבולות: גבולות המגרש מתרחבים עד איזור הטיילת ממנה ניתו להבחין באור החזק.

• מלון דן – יום:

המוקד: החזית המצוירת של מלון דן הופכת אותו למוקד בולט במרחב החום-אפור-לבן של הרצועה הבנויה. גם הגובה הנמוך יחסית של בית המלון והמבנה הארוך תורמים להיותו יחודי במרחב.

השדה: ניתן להבחין בציור הקיר של המלון מחלקים נרחבים בחוף. היחודיות של המבנה מרחיבה את שדה ההשפעה שלו לכל תחומי האירוע.

הגבולות: בתחום הנראה.

 

 

• מלון דן – לילה:

המוקד: מלון דן מאיר את החזית המצוירת של אגם בעזרת גופי תאורה המכוונים מהקרניז בתחתית המבנה כלפי מעלה. התוצאה היא הארה של החזית מבלי לחרוג מהתחום אותו צריך להאיר והבלטה של חזית המבנה המצוירת באופן המעניק למלון נוכחות במרחב ולמרחב ערכים אסתטים חיוביים. (תמונה 47).

השדה: שדה ההשפעה של המלון מתרחב בלילה בזכות התאורה שמבליטה את החזית על רקע המבנים החשוכים יחסית שסביבו.

הגבולות: תחום האירוע.

תמונה 47: מלון דן. (צילום ע"י י.ה).

 

• גן לונדון – יום:

המוקד: גן לונדון נחנך ביום הקיסרות הבריטית, במאי 1942, לאות הזדהות של עם סבלם ועמידתם של תושבי לונדון שהופצצו מהאוויר ע"י הגרמנים. לאחרונה, לאחר שהוזנח במשך שנים ארוכות, שופץ הגן ונבנה מתחתיו חניון. הגן גם עבר מהפך פרשני והפך להיות אתר הנצחה להעפלה על שם שאול אביגור, ראש המוסד לעליה ב. פיתוח הגן נעשה סביב שתי "צלליות" של אוניות וקיר הנצחה בצורת גל, שעליו נרשמו כל אוניות המעפילים. (אתר עיריית ת"א). אז גן לונדון הוא מוקד יחודי במרחב: הוא מרחב ציבורי פתוח, קיימת בו צמחייה, הוא מאפשר ישיבה נוחה במרחק מהכביש.

השדה: תחום הגן.

הגבולות: תחום הגן.

• גן לונדון – לילה:

המוקד: הגן מואר במספר מצומצם של גופי תאורה מסוג טרמינל, במרווחים גדולים, עם נורות מטל היליד בעוצמה של W100 היוצרים אור לבן וחלש בתאימות צבע טובה המאפשר לנמצאים בגן לחוות תחושה של לילה ואינטימיות. אלמנט תאורה יחודי לגן היא תאורת פלורסנט המותקנת בתחתית פסל הספינה ולוח ההנצחה ומאירה אותם מלמטה כלפי מעלה. זו טכניקת הארה המעצימה את הנוכחות של האלמנט ויוצרת אפקט של גובה יחד עם הדגשה של משטחי הצללה והטקסטורה של האובייקט (תמונה 48). התוצאה הכללית היא מופע שונה מזה של שעות היום, שיחד עם שבילי הגן המפותלים, מוסיף ליחודיות של הגן במרחב. התאורה בגן לונדון היא דוגמא מוצלחת לעיצוב תאורה סביבתית ולעיקרון שבו פחות הוא יותר.

השדה: שדה ההשפעה הישיר של הגן איננו משתנה בשעות הלילה ביחס לגודלו בשעות היום. לגן יש שדה השפעה עקיף מעצם היותו מרחב יחודי שמעוצב באופן שדווקא מבליט אותו על הרקע האורבני שסביבו.

הגבולות: מוגבלים לתחומי הגן.

 

תמונה 48: גן לונדון (צילום ע"י י.ה).

 

• שגרירות ארה"ב – יום:

המוקד: המבנה המבוצר של השגרירות הוא מוקד מרחבי שיש לו השפעה על המהלך האורבני ברחוב.

השדה: שדה ההשפעה של השגרירות רחב כתוצאה מההגבלות הקיימות במרחב הקרוב אליה, שמשפיעות על המהלך האורבני סביבה.

הגבולות: כל האזור מסביב לשגרירות וכל החלקים הצופים אליה נמצאים תחת פיקוח.

• שגרירות ארה"ב – לילה:

המוקד: למרות היותה של השגירורת מבנה מבוצר ומאובטח בכבדות, אין שימוש מסיבי באור, לא על חזית המבנה וגם לא ברחבה הנמצאת מחוץ לגבולות המבנה. מן הסתם הסיבה לכך היא בעוצמת האור של המערכת העירונית שהיא חזקה ברמה המספקת אף את דרישות האבטחה המחמירות של מאבטחי השגרירות.

השדה: שדה ההשפעה של השגרירות רחב כתוצאה מההגבלות הקיימות במרחב הקרוב אליה, שמשפיעות על המהלך האורבני סביבה.

הגבולות: כל האזור מסביב לשגרירות וכל החלקים הצופים אליה נמצאים תחת פיקוח.

 

• כיכר הכנסת – יום:

המוקד: כיכר הכנסת היא המוקד במרחב. הכיכר היא צומת מרכזית דרכה עוברת תנועה מפנים העיר. המבנה של הכיכר פתוח אל הים, היא רחבה ומקיימת דיאלוג עם הטיילת, שגם היא משנה את המבנה שלה בנקודה זו, ונפתחת אל הים מכיוון מערב ואל כיכר הכנסת מכיוון מזרח. המרכז המסחרי הגדול והמשמעותי בכל הרצועה הבנויה נמצא בבנין האופרה, ממולו בתי מלון ועסקים שהם שריד מוזנח לתקופה של שנות  השבעים (תמונה 25).

• כיכר הכנסת – לילה:

בכיכר קיימת שטיפה אחידה של אור לבן שהמקור שלו הוא תאורת הרחוב מהאזור הבנוי ועד הטיילת. בחלק הצפוני של הכיכר נמצא מגדל האופרה, שבקומותיו הנמוכות יש מרכז קניות שבחזיתו מפוזרים אלמנטים של תאורה דקורטיבית המבליטים אותו במרחב באופן אלגנטי, מבלי להוסיף אור לרחבה המוארת ממילא באור מיותר. בצדה הדרומי של הכיכר, בסמוך למלונות הישנים ובתי המרזח, יש שימוש בתאורה המבוססת על פנסי נל"ג המאירים באור לבן וחזק את הרחבה ומזהמים באור את האזור כולו. כיכר הכנסת היא מוקד יחודי במרחב של חוף הים וככזו היא בעלת פוטנציאל רב, שאיננו ממומש, להפוך למרכז של המרחב כולו. החולשה של האזור נעוצה בפעילות הלילית הדלילה, שרובה מתרחשת למעלה משם, ברחוב אלנבי. הגבולות של הכיכר נגזרים גם מהגובה והייחודיות של מגדל האופרה שהוא אחד ממגדלי המגורים הראשונים בעיר והראשון על קו החוף, מה שמעניק לכיכר נקודת ציון בולטת במרחב (תמונה 49).

 

6.4 חלק שלישי – ניתוח המכלול

רצועת החוף המרכזית של העיר ת"א היא אזור יחודי במרחב העירוני של העיר. על מנת לשמור על האיכויות האסתטיות של הרצועה בלילה נדרשת ראיה כוללת של המרחב, מה שהלכה למעשה לא מתקיים והקומפוזיציה הקיימת היא פועל יוצא של האופן שבו כל גורם מזהה את האינטרסים שלו ופועל לאורם. זה מוביל למערך תאורה עשוי פרגמנטים שאינם בהכרח מתחברים האחד לשני וכן לזיהום אור לאורך המרחב כולו.

השינוי המרכזי בתבנית הפעילות האנושית מרדת החשכה מאופיין בירידה בכמות המבלים בחוף הים   ועליה במספר האנשים המגיעים על מנת לבלות במסעדות הנמצאות בחוף ובאזור הבנוי. שינוי נוסף מתרחש בשעות הלילה המאוחרות, שעות בהן חלה ירידה בסך כל הפעילות האנושית במרחב. החלוקה המרחבית לארבעה אזורים מובחנים האחד מהשני נשארת בעינה והשוני העיקרי הוא בטישטוש הגבולות, שהיו גבולות חדים וברורים במהלך היום ואילו בלילה הם הופכים לגבולות רחבים ומטושטשים, זאת כתוצאה מהאופן שבו חודרת התאורה מאזורי הכביש והטיילת אל אזור החוף, ובכך מרחיבה את שדה ההשפעה של הכביש גם לאזורים הסמוכים לו. ארבע רצועות האורך של שעות היום הופכות בלילה לשני אזורי הארה מרכזיים. הראשון כולל את הרצועה הבנויה יחד עם הכביש והטיילת והשני כולל את חוף הים. למעט אנומליה אחת בגן לונדון, האזור הוא עירבוביה של מוקדי אור צבעוניים ותאורה בצהוב לבן עכור הנשפכת מאזור הטיילת והכביש לחוף הים. האנומליה בגן לונדון חריגה באזור בזכות ההשקעה בתכנון התאורה שנעשתה במקום.

אנו מבחינים באזור החוף בשלוש רמות שונות של תכנון תאורה:

1. רמת התכנון המוניציפלית אחראית לתאורת הכביש, הטיילת, הגן, הכיכר והחוף. בעשור האחרון השקיעה עיריית תל אביב משאבים נרחבים בחידוש האתרים המרכזיים הממוקמים לאורך החוף – כגון נמל תל אביב, גן העצמאות, בריכת גורדון, גן צ'ארלס קלור, פארק מדרון יפו ונמל יפו, שייפתח במהלך השנה הקרובה למבקרים. קו החוף התל-אביבי נהפך למרחב הציבורי החשוב והעשיר ביותר בעיר. מבחינה זאת עוקבת תל אביב, באיחור ניכר, אחרי ערי חוף אחרות כמו ברצלונה ובוסטון שהחליטו להתחבר מחדש לחוף שלהן. לעירייה יש את היכולת, יחד עם החובה והזכות, לאפיין את המראה הלילי ולקבוע את כללי המשחק של מה מותר ומה אסור לעשות במאבק על תשומת ליבו של הציבור. סדר העדיפות העירוני בתכנון התאורה, שמעניק קדימות לבטיחות על פני אסתטיקה, הוא ללא ספק נכון וגם מעל לכל ויכוח. אולם מה שכן פתוח לדיון הוא סדר העדיפויות התחבורתי שממנו נגזר סדר העדיפויות התאורני. כמו בכל מקום אחר בעיר, המכונית היא האלמנט המשפיע ביותר שממנו נגזר תכנון המרחב כולו, שמגדיר עוצמת תאורה גבוהה ופיזור רחב של אור.

בעירייה מודעים לבעייתיות זו ושתי תוכניות נפרדות ומשלימות שיזמה העירייה נמצאות בימים אלה בתהליך של אישור ועבודה (נועם דביר, גלריה): הראשונה, של משרד מייזליץ-כסיף, עוסקת בטיילת עצמה ובשירותי החוף. השנייה, של משרד יאיר אביגדור, עוסקת ברחוב הרברט סמואל. מטרת התוכנית הראשונה היא לערוך שיפוץ מקיף בטיילת ובמתקני החוף, להסדיר את שטחי הבנייה המותרים ולאפיין את עקרונות הפיתוח לאורך רצועת החוף המרכזית. במקביל לתוכנית שיפוץ הטיילת, מתוכנן שיקום מקיף של רחוב הרברט סמואל, שמאופיין כיום בבליל של שימושים ובהזנחה קשה שמנתקת את העיר מהחוף. האדריכל שלמה זאבי טוען שלדעתו הבעיה המרכזית של חוף הים של תל אביב היא היקפי התנועה האדירים ברחוב הרברט סמואל. "העירייה חשבה בעבר שזה המקום לפתור את בעיות התנועה שלה. עשו מזה דרך עירונית ובמקום טיילת קיבלנו נתיבי איילון. חוף הים מוגדר כמקום מעבר לכלי רכב ולא כמקום שמייצג את עצמו". במסגרת התוכנית שנמצאת כעת בדיונים בעירייה, יבוטל כליל כביש השירות לאורך הרחוב, שמהווה סכנה בטיחותית ומונע התפתחות של מסחר ושימושים אחרים. מספר הנתיבים יופחת לשניים ולצדם ייסלל נתיב רציף המיועד לחניה. במקביל, מתוכננת הקמה של מדרכה רחבה בגדה המזרחית של הרחוב, שתשיב להולכי הרגל ולרוכבי האופניים את העדיפות במרחב הציבורי. לתוכנית הזאת יש כמובן משמעויות תחבורתיות מרחיקות לכת, ובראשן האטה משמעותית של תנועת כלי הרכב בטיילת. אחת החלופות שנבחנות לפי שעה לביצוע מהיר של התוכנית היא הפיכה של כביש השירות למדרכה ארעית, כפי שנעשה לאחרונה ברחוב ברודווי בניו יורק בהצלחה רבה. בהשקעה מינימלית נצבע שם האספלט והונחו כמה עציצים ורהיטי רחוב. כיום זהו אחד מהתקדימים המעניינים ביותר של תעדוף תנועת הולכי רגל על פני מכוניות. לדברי אורלי אראל, מנהלת מחלקת תכנון מרכז בעירייה, "חוף הים אמור להיות חלון הראווה, החזית של העיר, אבל היום זה ממש לא המצב, הרגשנו צורך במנהל ההנדסה להגדיר באופן מדויק יותר איך העיר רואה את החוף, איזה שימושים היא ממקמת לאורכו וכיצד ייראה העיצוב שלו. אנחנו רוצים לחזק את החיבור של העיר אל הים, ליצור בעבור התושבים חיבור פיסי ורגשי משמעותי אליו בדיוק כפי שהיה פעם".

2. רמת התכנון הפרטית, מהסדר הגבוה של בתי המלון, השגרירויות ומרכז הקניות בבית האופרה. גורמים אלה מכתיבים את מראה קו הרקיע, בעוד החזיתות הרחבות שלהם מגדירות את אופי המרחב על הקרקע. למעט מלון דן ובניין האופרה שניכרת השקעה בעיצוב המראה הלילי שלהם, ניתן לקבוע כי קיימת התעלמות ממראה הלילה, התעלמות שמבטאת החמצה של הפוטנציאל האסתטי הקיים ומדובר בפוטנציאל לא מבוטל. המשמעות של המרחק הקצר בין האזור הבנוי לטיילת ולחוף היא שפיתוח התאורה במפלס הקרקע צריך להעשות באופן מדוד וזהיר על מנת להמנע מיצירת זיהום אור שיפגע בחוף. אולם אין במגבלה זו משום מניעה ועדיין עומדות לרשותו של מעצב התאורה טכנולוגיות וטכניקות הארה שחלקן הוזכרו בעבודה זו. לשם דוגמא, שימוש בטכניקת ה- extraordinary town, ששימשה בכתר של פריז והתמקדה בתאורה על גבי סימבולים ומונומנטים בעלי מימדים, טכניקה שכבר פועלת במספר מגדלים בעיר ת"א. מצד שני, בהנחה ופתרנו את הסוגיה האתית במשוואה האסתטית, נשאלת השאלה למה צריך את כל זה? מה רע במגדלים חשוכים ומדוע בנוסף למבנים המונומנטלים שחוסמים לנו את האוויר ואת הנוף ביום, אנו זקוקים גם לסימון שלהם בלילה באור?

1. רמת התכנון הפרטית, מהסדר הנמוך, שכוללת את כל הגורמים הפרטיים כמו מסעדות החוף, בעלי החניונים וכולי, המשתמשים בתאורה על מנת למצב ולהבליט את מיקומם במרחב. ברובם של המקרים התוצאה היא זיהום אור ושימוש מוגזם בצבע תוך השתלטות וניכוס של המרחב הציבורי לצרכים פרטיים ופגיעה קשה במראה הלילי של אזור החוף. כמובן שיש גם דעות הרואות בתאורת המסעדות אלמנט חינני שמוסיף ותורם למראה הכללי של חוף הים ולמען הגילוי הנאות, גם כותב שורות אלה בילה לא פעם באחת מהמסעדות. הבעיה, כפי שאנו רואים אותה, מתוארת במאמר בשם  Silence is a Commons של Ivan Illich (Illich 1983) ובו מתואר כיצד הופכת נחלת הכלל ממקום של שיתוף למשאב. הדוגמא שהובאה במאמר היא מערכות ההגברה. עד שהופיעו מערכות ההגברה, לכול אדם היה קול שווה. מרגע שהופיעו מערכות ההגברה, קולו של זה שאוחז במיקרופון הוא זה שנשמע ומכאן קצרה הדרך ל"ליל המיקרופונים". ההשתלטות של גורמים פרטיים על המרחב המנטאלי היא המשך ישיר להשתלטות שלהם על הנכסים הפיזיים, ולצורך העניין, יש להתייחס לתאורה השוטפת את החוף באופן אולי לא זהה אך בדומה למקרה שבו אדם מגדר חלקת חוף ציבורית לצורך פעילות פרטית.

 

7. סיכום

"האסתטיקה הסביבתית עוסקת בהערכת הקשר של בני האדם, כחלק מהמכלול של הסביבה, את החוויה האישית של החושים והתחושה המיידית שלהם בתוכה. החוויה של הסביבה כמקום של כלל המערכת התפיסתית, של חלל, נפח, קול, זמן, תנועה, צבע, אור, ריח, צליל, מישוש, קינסתזיה, תבנית, סדר, ידע ומשמעות (Berleant, Carlson. 2007). בתוך המכלול הסביבתי לתאורה יש תפקיד שהוא אסתטי – אתי, בהיותה אלמנט שהוא מגדיר חלל. בעזרת התאורה ניתן לגרום למקום להיראות מושך ונעים לשהייה, או לחילופין להפוך אותו למעיק ולא מסביר פנים, זאת בעזרת שפה פשוטה של אור וחושך שהעלות הכלכלית שלה נמוכה ביחס לתוצאה. באותה שפה פשוטה אך עדיין מאד יעילה, יכול גם בעל מסעדה קטנה בחוף הים לנכס לצרכיו הפרטיים את המרחב הציבורי.

בעבודה זו נעשה ניסיון לנסח את האופן שבו התאורה מעצבת את המורפולוגיה של העיר בלילה בעזרת שימוש בשפה מחקרית של מוקדים, שדות, גבולות ווקטורים, ולעמוד על השינוי ביחסי המרחב בין היום ללילה. נכון להיום, לא קיים כל חוק ואין כל גורם המגביל את היכולת של האדם הבודד להאיר רחוב שלם באופן הנראה לו לנכון, והתוצאה המתקבלת היא של אובדן מראה הלילה ופגיעה בערכים האסתטיים של הסביבה.

אזור החוף הוא מרחב בעל ערכים אסתטיים ושילוב של פעילויות המקנות לו מעמד יחודי, שביטוי מוחשי שלו הוא עלות נכסי הנדל"ן וריבוי בתי המלון. גם הרשות המוניציפלית מכירה בערך האסתטי והתרומה שיש לאזור על מרקם החיים העירוני ופוטנציאל המשיכה שלו לציבורים מחוץ לעיר, בעיקר תיריים. מספר תוכניות פיתוח ושיקום כבר יצאו אל הפועל באזורים השכנים לרצועת החוף המרכזית. שיקום גן צרלס קלור ושיקום גבעת יפו, אלה שני פרויקטים שיש להם השפעה ישירה גם על רצועת החוף המרכזית, אולם על מנת להגיע למראה הלילי הנכון והרצוי ולאפשר לתושבי העיר את זכותם ללילה ולסביבה  בעלת ערכים אסתטיים חיוביים, יש לאמץ גישה תיכנונית הוליסטית של הסביבה, גישה שבה התאורה היא אומנם רק מרכיב אחד מתוך רבים, אך מרכיב שהמשמעות שלו רבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

8. ביבליוגרפיה

 

1. חתוקה, ט.(2008) רגעי תיקון. רסלינג, ת"א.
2. יהב,ד.(2004) יפו, כלת הים. תמוז, ת"א.
3. 3. מיטשל, ו,גי,טי. (2009). נוף קדוש. רסלינג. ת"א.
4. 4. קלוש, ר. חתוקה, ט. (2005) תרבות אדריכלית, מקום, יצוג, נוף. רסלינג, ת"א.
5. 5. רדלר, ד. (1992) תאורת במה. כנרת.

 

6. Arnheim, R. (1988). The Power of the Center. University of California Press.

 

7. Arnold, B. Carlson, A. (2007) The Aesthetics of Human Environments. Broadview press.

 

8. Brandi,U. Geissmar-Brandi,C. Geissmar, C.(2007). Light for cities: lighting design for urban spaces, a handbook. Brikhauser, Barlin.

 

9. Chakraborty ,K. (2000) German architecture for a mass audience. Routledge.

 

10. Crawford.H (2000). Carfree cities. International-books. Utrecht.

 

11. Descottes, H. Thaureau, V. Weiss, S. Matsuoka, M. (2005) Ultimate Lighting Design. teNeues.
12. Effron, E (1986). Planning & Designing Lighting. L.B, Toronto.

 

13. JENCKS. C. (2005), The Iconic Building: the Power of Enigma. London:Frances Lincoln.
14. Keller, M. (2009) Light Fantastic: The Art and Design of Stage Lighting. Prestel Verlag GmbH + Co.
15. Lynch, K (1960). The image of the city.  MIT Press.

 

16. McKinney, M. Schoch, R. Yonavjak, L.(2007) Environmental science: systems and solutions. Jones & Bartlett Publishers.

 

17. Mende,K. (2000). Designing with light and shadow. Images Publishing.

 

18. Michel,l (1995). Light: The Shape of Space: Designing with Space and Light. John Wiley & Sons.
19. Millet, M. (1996). Light reveling architecture.  VNR, New York.

 

20. Myerson, J. (1996). International Lighting Design. Laurence king. London.

 

21. Neumann, D. (2002) Architecture of the Night. Prestel.

 

22. Phillips, D. (2002). The lit Environment. Architectural Press.

 

23. Tregenza, P. Loe,D. (1998). The design of lighting. E&FN Soon. London.

 

24. van Santen, C. (2006) Light zone city. Springer.

 

25. Waldmam, G. (2002) Introduction to light: the physics of light, vision, and color. Dover Publications. N.Y.

 

26. ILE (2005). The outdoor lighting guide. Taylor&Francis. Oxon.

 

27. Illich, I.(1983). "Silence is a commons". The CoEvolution Quarterly. Winter 1983

.

28. Schivelbusch, W.(1995) Disenchanted Night: The Industrialization of Light in theNinteenthCentury. University of California Press, 1988.

 

 

 אתרי אינטרנט:

 

1. האתר של חברת דנאור ובו אינפורמציה ומידע על היסודות התיאורטים של התאורה.

   www.stage-lighting-site.com/color

 

2. ARCHITECTURAL LIGHTING Magazine – מגזין מקוון שעוסק בתאורה ארכיטקטונית ובו נמצא המאמר על תוכנית- העל של אדינבורו.    

 www.archlighting.com/industry-news.asp?articleID=647824&sectionID=1338

 

3. המאמר על על הכתר של פריז:

http://www.archlighting.com/industry-news.asp?articleID=647822&sectionID=1306

 

 

4. מגזין שעוסק בתאורה סביבתית וארכיטקטונית. קובץ PDF ובו מאמר על הכתר של פריז

http://www.lyskultur.no/foredrag_lysdagen/6.%20Narboni%20-%20Oslo%20-%20Copenhague%20Nov2009%20%20-%20New%20trends%20in%20urban%20lighting.pdf

 

5. כיכר רבין: מיצב אמנות במרחב הציבורי . מאמר של דניאל מן על אנדרטת השואה בכיכר רבין.

http://www.siteunspecific.com/?p=816

 

6. האתר סברס, כתבה על הטיילת בת"א

http://www.sabresim.co.il/content/%D7%94%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%91%D7%AA%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91

 

7. האתר של אדם טבע ודין – מצב החופים בישראל:

http://www.adamteva.org.il/?CategoryID=871&ArticleID=193

 

8. קובץ PDF של תוכנית העל לעיר האוניברסיטה:

www.universitycity.org/_files/pdfs/LightMasterPlan.pdf

 

9. קובץ PDF של תוכנית העל לסולט לייק סייטי

http://www.ci.slc.ut.us/transportation/StreetLighting/PDF/StreetLightingMP.pdf

 

10. The Municipal Art Society בניו יורק – מאמר על אנדרטת האור לבניני התאומים:

http://mas.org/mas-begins-production-of-8th-annual-tribute-in-light/

 

11. אתר הבלוגים של הניו-יורק טיימס ובו מאמר על אנדרטת האור לבניני התאומים:

http://cityroom.blogs.nytimes.com/2007/09/11/will-the-tribute-in-light-go-dark-after-08/

 

12. כתבה ב YNET על מיזם האור של גינדי בת"א

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3967207,00.html

 

13. קובץ PDF שעוסק בטורה אגבר

http://www.raco.cat/index.php/TreballsSCGeografia/article/viewFile/157439/209331

 

14. קובץ PDF על מדד CCT

http://www.mikewoodconsulting.com/articles/Color%20Temperature%20of%20Metal%20Halide%20Sources.pdf

 

15. קובץ PDF על מדד CRI

http://www.mikewoodconsulting.com/articles/Protocol%20Winter%202010%20-%20CRI%201.pdf

 

16. קובץ PDF על נורות פלזמה

http://www.mikewoodconsulting.com/articles/Protocol%20Summer%202010%20-%20Plasma%20Lamps.pdf

 

17. אתר העוסק בתיאוריה של התאורה:

http://www.bendov.info/heb/books/physbook/08.htm

 

18. נועם דביר במגזין גלריה של עיתון הארץ, על השיפוץ בטיילת.

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1042,209,47055,.aspx

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

9. Summary:

To gain as much information as possible about the world surrounding us we rely on visual perception, which is based on the presence of light. Therefore, the obvious conclusion is that a change in the mode of lighting would lead to a change in the way we see our surroundings. However, as obvious as it is, this conclusion is not something a reasonable person would devote much thought to. We usually accept light as it is and have a high tolerance for bad lighting conditions. Nevertheless, if we will manage to control lighting conditions, we will gain the ability to shape the environment to our will, and also find the way to perceive it (Effron 1986).

The purpose of this study is to examine the way in which night lighting re-designs urban space.  It emphasizes the ethical/aesthetic dimensions of a process that ranges from the individual citizen who utilizes simple inexpensive measures to create and possess specific meanings in urban space, to municipal systems that fulfill their responsibility for urban space as a whole by creating master lighting-plans combining various interests to produce the most desirable lighting conditions.  The basic assumption of this study is that the power of lighting has the ability to recreate spatial structures and to emphasize or downplay the city’s built environment, and as a consequence to reshape urban space. Taking this assumption into account, the study inquires into the strategies used to create urban night lighting and to produce a certain meaning in city space.

This study has two main parts.   The first is a theoretical and historical survey of the development of environmental lighting in Europe.  It starts from Paris of the 17th century, where an order was issued setting out the principles of urban illumination under the authority of the police, and continues with the technological developments of the 19th century, including gas lamps and later electrical lighting, which radically changed the nighttime appearance of the city and the way citizens lived. Besides being a functional tool, light also becomes a design element used by enthusiastic architects as a construction material analogous to iron or stone. On both sides of the Atlantic, architects and designers created the ‘architecture of the night,’ a term coined by the American architect Raymond Hood in 1930, or 'light architecture,' as it was called in Germany in 1927 by the architect Joachim Teichmuller.
Technological developments continued to lead the lighting world after the Second World War and down to our own times, when rapid development, urban growth and demographic changes eventually led to an environmental crisis produced by light pollution. This pollution involves the misuse of lighting and lighting fixtures in a manner that turns light into an environmental nuisance.  These rapid developments alongside the environmental crisis caused many municipal authorities to redirect their focus from general safety issues (mainly related to transportation) to environmentally-related issues, especially those concerning energy saving, light pollution and environmental aesthetics. This process created an initial need to undertake the analysis of space as part of an "environmental lighting master-plan."

The second part of the study contains the research carried out in the central seafront strip of Tel Aviv. This seafront strip, stretching from the "Dolphinarium" in the south to "Kikar Atarim" in the north, constitutes a zone where both private and public interests influence urban space. The city space throughout the seafront strip consists of a unique combination of land usages which complement each other and together form a regional unit with its own aesthetic and functional qualities, as well as distinctive nighttime lighting conditions.

The study develops in three stages, starting from an analysis of the space into four sub-zones: the beach proper, the boardwalk strip, the roadway strip and the seafront buildings.  We will examine each strip through a spatial analysis which relies on principles for understanding the structure of spatial experience as proposed by researchers like Lynch and Arnheim.  Lynch has distinguished five basic elements which make up space (Lynch 1960), including crossings (sidewalks, roads, canals, etc.); margins, defined as boundaries that separate two areas, including walls and fences, or a main road that cannot be crossed on foot; districts, which are sub-areas of the city; nodes, the connection points of crossings; and landmarks, unique elements in the city space. Arnheim defines the composition of the space along with the power of creating a center point, movement and especially shape (Arnheim 1988).

This study develops heuristic tools based on spatial criteria for centers, fields, borders and vectors. While combining the principles of design and the analysis of light master-plans, it focuses on lighting and user experience factors, which are expressed in traffic generators, people's activity patterns in the space, and the topographic properties of various elements in urban life today.